ברוסיה עוד אסון של רכבות

פעם, בימים הטובים של "דבר אחר", היה לכותבי המדור הסאטירי טריק קבוע שמיאן לאכזב: תחת הכותרת "אסון בסין – 3,500 איש נספו בהתפוצצות מטוסים" הם הציבו כותרת משנה, לא פחות עבה, ובה דווח כי "שני מטיילים ישראלים הסתובבו באותה שעה באזור; כתבנו מדווח כי לכולם שלום". מיקום האסון הוסט עם הזמן לאזורים משתנים במרחק שלהם מארץ הקודש, אבל הפואנטה נותרה על כנה: אין יהודים – אין פיגועים.

בין יתר הסיבות לכך ש"דבר אחר" נאסף לאחרונה אל אבותיו מרימה תורן העובדה שמה שהיה בגדר הומרסקה הלך והתקבע בהוויה הישראלית כסטנדרט טבעי. בעוד שתחום חדשות החוץ נחשב בכל כלי תקשורת בעולם כשדה יוקרתי שזוכה להבלטה, אצלנו חדשות חוץ נטולות זיקה יהודית-ישראלית ברורה מעניינות לנו את המיקי גורדוס. ביחס לחדשות חוץ, הגישה הרווחת היא שעם חדשות כאלה אפשר לעטוף כבר היום את הדגים של מחר. מקסימום נשחיל איזו אנקדוטה בעמוד האחורי.

בשל כך, ולנוכח התחושה שכלי התקשורת בארץ דווקא נוטים להתייחס לפיגועים האחרונים תוך שמירה על קור רוח יחסי – כמובן, כתוצאה מעייפות ופחות מתוך החלטה לשמור על איפוק – היה מוזר לגלות אתמול את הנפח המאסיבי שקיבל האסון ברוסיה בעמודי החדשות בשני העיתונים היומיים הגדולים. ב"ידיעות", למשל, החדשות מהארץ הצטמקו לארבעה מול 20 מרוסיה. "מעריב" לא פיגר בהרבה. הכנסת האורחים הנדירה הזאת בלטה שבעתיים לאור העובדה שבערוצים האלקטרוניים דווקא הקפידו לשמור על המסורת מימים ימימה: בשישי בצהריים אף ערוץ לא טרח לפרוץ לשידור עם עדכון מיוחד. מאות גויים הרוגים זה לא דבר שהולך טוב עם הסייסטה הישראלית של האספרסו הקצר.

לצד הזעזוע האמיתי (4 עמודים?), בהנחה סבירה שמשהו ברגש היהודי, רגש קהה באופן חגיגי כלפי אסונות של גויים, לא שוייף לפתע באופן מיוחד, הנה הסיבות לסיקור האינטנסיבי-אובססיבי בחריגותו:

א - האחראים לאסון הם מוסלמים. אם מטעמי פוליטקלי קורקט התקשורת נמנעת מלשחרר את המסר הגזעני שמבעבע לה על קצה הלשון - על אודות האכזריות האימננטית לאופיים של המוסלמים - הרי שבהזדמנות זו ניתן היה להנחיל את המסר דרך פילטר ניטרלי לכאורה.

ב - האחראים לאסון הם מוסלמים (2). ושלא יספרו לנו סיפורים על רצון לעצמאות. הטרור גלובלי, משותף לכולם, הכאפייה נגד שאר העולם. לשון אחר: הגיע הזמן שגם הרוסים יתמכו בנו.

ג - האחראים לאסון הם הרוסים בעצמם. לא מבחינה פוליטית, כמובן, שהרי הזכות הצ'צ'נית להגדרה עצמית איננה מטרידה אותנו, אלא הזווית הצבאית. אם מאז מבצע אנטבה הקביעה שיש לנו את הצבא הטוב ביותר בעולם מתקשה לאתר סימוכין, הבה נצעד על דרך האלימינציה. הכישלון של הצבא הרוסי מעיד בעיקר על כך שזה בוודאי היה נגמר אחרת אצל בחורינו מהסיירת.

ד - אסונות מוכרים עיתונים, זה נכון, אבל ארבע שנות אינתיפאדה ופיגועים לימדו אותנו שבמידה גדושה מדי הם מעוררים אסקפיזם. לעומת זאת, אסונות, כל שכן עם ילדים, ובעיקר ילדים זרים, גם מוכרים עיתונים וגם מאפשרים לנו להזדעזע מבלי להתבאס באופן אישי מדי. בינגו.

ה - כמה עולים חדשים מרוסיה אפשר להעביר ל"ידיעות"/"מעריב" כקוראים פוטנציאליים לעתיד במסגרת קמפיין של יום אחד? תכפילו במספר התמונות המדממות שהופיעו אתמול ועדיין תצאו במחיר זול יותר מכל מסע פרסום אגרסיבי.

ו - פוגרום, רוסים, מוסלמים, ילדים, קבר אחים – יש לנו כאן יותר מדי מוטיבים מהשואה מכדי לא לנכס את הסיפור הזה לעצמנו.

המשותף לשלל הסיבות שלהלן הוא האינטרס הישראלי הכמוס בהן. אל תבנו לפיכך על שדרוג רציני שחל ביחס התקשורת הישראלית לעולם הנוכרי. 20 העמודים של חדשות החוץ ביום ראשון הם בבחינת כוסות פלסטיק: בעלי ערך חד פעמי בלבד. פוטנציאל כזה של "תראו אותם – תחשבו עלינו" מתרחש, לא עלינו, לעיתים נדירות. מחר, גג מחרתיים, יהיה יום יהודי ישן.