תודה, מאמי

שעות ביליתי בחיפוש אחר ציטוט מתאים על התמכרות. איפה לא חיפשתי. בספרים של קרואק, בורוז, אירווין וולש והאנטר תומפסון, בסרטים כמו "טראפיק", "יומן נעורים" ו"טריינספוטינג". בתסכולי הגעתי אפילו למחזמר "שיער". מצאתי משהו טוב? נאדה מצאתי. אבל אז הבנתי את הסיבה לכישלוני. הרי לכל הסופרים, הבימאים, המחזאים והמסוממים האלו אין מושג מה זו התמכרות אמיתית. הם מעולם לא ראו את "השיר שלנו". הרואין? נו באמת, תעשו לי טובה. מה זה החרא הזה לעומת נשיקה אחת בין נינט המאמי לזוהר להט הלוהט. קוק? תעיפו את השורה הזאת מהפנים שלי ותנו לי שידור חוזר של נעמי שחר מורידה לאטמה בריאה לדנה שניר הכוסברה. אקסטזי? הרי לא ידעתם מה זה אושר שמיימי עד שלא ראיתם את נועה, נינט וזוהר שרים יחדיו את "האור שבחיי".

אין ספק שהחודשים האחרונים היו הקשים בחיי. עד לא מזמן, או אם נדקדק בקטנות עד פרק 83 בדיוק, התייסרתי משל הייתי נינט בכבודי ובעצמי. מתי נינט וזהר יתאחדו? מתי ישלמו נועה שחר ודנה שניר המרשעות על חטאיהן כנגד העולם, האל והמוסר האוניברסלי? האם ימשיך הריאליטי המתועב להרוס את חיי כל הנוכחים? עצביי מרוטים, עיניי טרוטות, הסתובבתי כנעמי שחר ללא קפה מאוגנדה, אך אז, סוף סוף הגיעה הישועה באותו פרק מיתולוגי בו צרחו דנה שנירררר ונועה שחר את כל סודותיהם האפלים אל מערכת הכריזה ואל חבריהם לכיתה ההמומים. צרחות השמחה שנשמעו בבתי מנויי יס, היו מבריחות כל אוהד מכבי הישר למחילתו.

אך נבלות אלו שם למעלה, לא נתנו זמן רב לצופים כדי לשקם את מצבם הנפשי ומייד המציאו עלילת על חדשה וסוד נוסף ונתעב. האם זה ייתכן, שאלנו את עצמנו הלומים. האם שוב נינט תיאלץ לסבול? האם נהרסה לעד החברות העדינה וההססנית שנרקמה בין נועה ונינט? האם נעמי שחר הנבזית תצא שנית ללא פגם ממזימותיה השטניות? בין אם זה בעיבוד בריטני פאקינג ספירס או בעיבוד האנג'י סטון, לא יכולת ללכת בשבועות האחרונים בתל אביב מבלי לשמוע מישהו מזמזם את "האור בחיי" – הלהיט הראשון מזה עשר שנים שכתב סער בדישי.

פרקי הסיום הביזאריים, שכללו משכב ראשון של נינט וזוהר וייתכן גם את השתתפותה של עז הרפתקנית בעניין היו משובחים, אך מקושקשים משהו. עד הסיום, הרווחנו גם את איחודה של מיקי עם הוריה הביולוגיים, ירדנה טמיר ורובי אביב, את תקיעתה של חלי גולדנברג בידי יריב, את פרשת "חטיפת גבעון" וכמובן את הביצוע המשותף של זהר, נינט ונועה את "האור בחיי" בקדם אירוויזיון. לא אשקר, היו צמרמורות.

הקלף המנצח של הסדרה הוא ללא ספק חנה לסלאו המטורפת והקאמפית, המתוגברת בצוות אהוב, בהם אפרת בוימוולד הכוסית הגוזלית, מאיה דגן הקורעת ורן דנקר ההורס. עם זאת, מה שהעיף סופית את "השיר שלנו" למעמד קאלט היו ההומור הקרוע, המודעות העצמית והטשטוש בין מציאות לבדיה, שהפכו את הסדרה לערבוביית ז'אנרים מהנה ואפשרו השתלחויות בלתי פוסקות בשחקנים עצמם ובעולם התקשורת כולו.

אין זה אומר שלא היו בעיות. חורים עלילתיים לעיתים נפערו בגודלו של מכתש רמון וסצנות המשפט נעשו באווירת שכונה שכבר גבלה בזלזול בצופה. כמו כן, בוא נקווה שבעתיד נינט תהיה מסוגלת להגיד יותר מ"שיואו, אני לא מאמינה" ומיקי תוכל לתת מונולוג בלי לזעוק "לא, זה אי אפשר לתאר את זה בכלל". אבל כל אלו הם בהחלט פגמים קטנים בתוכנית הכי מרנינה שנראתה השנה על המסך. אחרי העונה השנייה והמעפנה של "כוכב נולד" והשיעמומון הזאולוגי שנקרא פרויקט Y 2, כל מה שנותר זה לצפות בכיליון עיניים לעונה השנייה של "השיר שלנו", שתעלה ב-2005. ברוכעס והצלוחעס.