איך שגלגל מסתובב

לפרקים אני תוהה על פשר המושג "איש טלוויזיה מקצועי". ארז טל נתפס כגאון בתחום. אורי שנער ידוע כחיית טלוויזיה ותיקה. זה, ללא ספק, גם משלח ידו של קובי מידן מזה שנים. אולם ישנה בעיה שמעיבה על הצמדת המיתוג "איש טלוויזיה" לשמות האלה, כמו גם לעודפי השיכפול שלהם: אם הם אכן כה מהוקצעים בתחומם, מדוע אנחנו לא מסוגלים לחוש את סגולותיהם גם מבחינת ההנאה כצופים?

אין להקל ראש ביכולות הספציפיות הדרושות לעבודה בטלוויזיה, אבל קשה להתעלם מכך שבתחום זה, בניגוד לטכנאי מחשבים למשל, ההגדרה "איש מקצוע טוב" משונה במקצת. אנשים בעלי תכונות טלגניות ברורות – ביבי נתניהו לדוגמה – נחשבים ברי סמכא בתחום, אבל על אף סקאלת הבעות הפנים המרשימה שלו, עדיין לא אותר הישראלי שעבר לתמוך בליכוד רק משום שבשבוע שעבר חזה בביבי מסביר; אדרבה.

הטענה המשתקפת מכך היא, שהיסודות לטרוניות הרבות שנשמעות לאחרונה, אודות חוסר המקצועיות של תריסר האלמונים שעתידים להכריע את גורל המכרז על ערוץ 2, בעוד שבועיים, רעועים. כלומר, גם אם בחבורה הזאת נמצאים אנשים שעבורם "טלפרומפטר" הוא סוג של מכונית גרמנית, האם יכול להיות משהו נבוב יותר מלוח השידורים "המקצועי" הנוכחי? עד כאן הבעיה הכללית. נקודתית, הבעיה איננה לוח המשדרים, שאולי ישתנה קמעה, אלא הקיבעון ברוח המשדרים.

לא ברור בדיוק מה היא הגישה שמבכרים אנשי הוועדה הקובעת, למעט רצונם המודגש בהחדרת תוכניות בנושא יהדות ונטייה לגישה פריפריאלית יותר. בהתאמה חשודה, אך אתמול פורסם שרשת מארגנת פאנל חברתי-יהודי מיוחד לרגל צום גדליה. לכאורה, גישה מבורכת. בפועל, החלפת טימטום בסכלות.

שהרי – אם נתייחס ראשית לעניין היהדות – חברי הוועדה אליהם קורצים הזכייניות אינם מביני עניין בתולדות עם ישראל, אלא חובשי כיפה ושומרי מסורת למיניהם. מידת השליטה שלהם בסוגיות שחורגות מביקור קבוע בבתי כנסת - ודווקא אפשר לאתר ביהדות נושאים פוטנציאליים; פרשת שבתאי צבי והמהפכה המינית שניסה לחולל ביהדות, למשל – זעומה, יש להניח. מכיוון שקברניטי הזכייניות לא התחלפו – דורית ענבר במקום עוזי פלד זה אותו הדבר מבחינת המוצא התרבותי – או לחילופין העשירו את עולמם דרך קורסים מיוחדים ביהדות, התוצאה תהיה סיכול תוכניות בידור במועדי צום דתיים, או שידורי פריים טיים של פסוקו של יום, אשר גם אם יעוצבו בגוון ירקרק על ידי מיטב התפאורנים של ערוץ 2, לא יתרמו דבר להנחלת ערכים יהודיים, למעט הוכחה נוספת שמדובר בנושא משעמם.

גם הדרישה להתייחסות עקבית יותר לפריפריה ובני מיעוטים איננה רצינית. העובדה שחלק מחברי הועדה מתגוררים הרחק מהתפוח הזעיר כבר גורמת לקברניטי ערוץ 2 להפגין סולידריות חברתית פתאומית. למרבה הצער, מדובר בתוכניות כמו "גיבורים מקומיים" של מני פאר. גם אם יאמר לזכותם שכעת הם נוסעים לא מעט לבאר שבע - לעיתים הם אפילו שבים הביתה מאובקים! - בפועל הם מדרימים ומצפינים מתוך אותו קיבעון מחשבתי של לנסות לאתר שם את הז'וז'ו אבוטבול הבא. שהרי באולפני הרצליה יודעים היטב מי הוא הטיפוס שגדל שם, תחת השמש של שיפולי המדינה.

התוכנית של פאר – והיא רק משל מאפיין – בסך הכל מרחיבה את זווית ההסתכלות המתנשאת כלפי הפריפריה. הדרום מעולם לא נראה הומוגני יותר. יתרה מזאת: תוכניות מעין אלה מנטרלות את הסיכוי לשינוי אמיתי במבנה החברתי הישראלי. אחרי הכל, על מה אתם מלינים שם באופקים? רק אתמול ערוץ 2 הקדיש דקתיים שלמות לדוד שלי, מוריס. שיהיה בריא, איזה מעמול הוא עושה. התוכנית של פאר מרמזת בעגמומיות על טיב השינוי הצפוי לנו בלוח השידורים. ההשקעה בתוכניות פריפריאליות תתמצה בעיקר בהגדלת תקציב המוניות של קשת/רשת/טלעד. הוא יהיה אמיתי, השינוי הקוסמטי הזה.

מעבר לאבסורד הנובע מכך שעל היומרה לשינוי לוח המשדרים אחראים בדיוק אותם קובעי טעם שבמשך יותר מעשור התעקשו לשכנע אותנו ששעשועוני גלגל הם הדבר הנכון, הראייה המכרעת לכך שאנשי ערוץ 2 לא באמת מתכוונים לעשות חסד מחודש עם הצופים התקבלה בפרשת אי שידור המשחק של ישראל מול צרפת. עם כל הטענות כלפי האטימות של ג'ו בראל וידידיו ברוממה, מאלה כבר אין למה לצפות. לעומת זאת, התנערות הנונשלנטית של ערוץ 2 מהניסיון לשדר את המשחק הייתה הזדמנות נפלאה להבין את מידת ההשקעה האמיתית שהם מוכנים לה, כל עוד העניין לא נוגע למכרז. ודווקא שמעתי שבפריפריות משתגעים על כדורגל.

מפה אין לי אלא לסכם את המצב העתידי ברוח ההתחנפות הנכונה לחברי ועדת המכרז: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת, פרק א', פסוק ט).