איבוד זמן לתוהו

מי אמר למי ומתי, "מרבה דעת, מרבה לשנוא כל איבוד זמן לתוהו"?
א. המשורר האיטלקי דנטה אליגיירי לעולם כולו, בעת של תובנה.
ב. קובי מידן לשלום אסייג, בעוד הלז מעווה פרצופו במרוקאית.
ג. יניב חלפון לעצמו, ברגע של חרטה על צפייה מיותרת ב"מבחן של המדינה".
ד. כל התשובות נכונות.

ובכן, כל התשובות אכן נכונות. ראשון היה אליגיירי, אחריו היה זה מידן, מצ'פר את עצמו בציטטה בעודו מזייף גיחוכים לבדיחותיו של אסייג, ואחרון הייתי אני. מכה את עצמי במחברת על שלא הייתי בר-דעת מספיק כדי להימנע מצפייה בספיישל של טלעד, ובטח מהשתתפות במבחן המטופש. איך? איך הבאתי את עצמי לכדי ישיבה מול המסך עם מחברת ריקה ועט ביד, משתתף באופן פעיל בקרנבל הרייטינג הסוציולוגי-אנתרופולוגי-בידורי-פסיכולוגי הזה? למה הגיעה אלי ההבנה מאוחר כל כך? אחרי שנפלתי בפח הפשוט ביותר שאפשר לטמון לישראלי ממוצע?

הפח האמור, הוא פח ההשוואתיות. סוגיית "למי יש גדול יותר" הנצחית. או במקרה הזה, למי יש חכם יותר. בניגוד לניסויים קודמים שערכה טלעד בצופיה, הפעם לא מדובר בעוד מבחן איי.קיו יוקרתי אלא בבירור ארצי ובסיסי יותר. "מה אתם יודעים על עצמכם?", שאל קובי מידן, המנחה, בידענות, "מיהו בעצם ישראלי?". אני ישראלי! עניתי בהתלהבות, ונטלתי דף ועט. אידיוט שכמותי. מי היה מאמין שבקלות כזו אפתח את רוכסני, ואפקיר את איברי אל הסרגל? כצאן אל הטבח, אלך אחרי הקוקו הגזור של קובי מידן, ואבזבז יותר משעתיים מחיי על המשדר המקושקש ומעורר שאט הנפש הזה?

הקריטריונים של "המבחן של המדינה", נכתבו בדיוק כדי להלהיב את הצופה הישראלי. בוא והוכח עד כמה אתה יודע על עצמך, על מולדתך, על תרבותך, מורשתך, שפתך, והישגיך. והרי כידוע לכל, אין דבר שאנו אוהבים יותר מאשר להתעסק בעצמנו. עם ישראל – מין עם מאונן שכזה. בא קובי מידן, ונתן לעם המאונן משדר שלם של חומר סיכה. שפשף לנו בדיוק על נקודת ההישגיות הרגישה כל כך. לא רק שתדע עד כמה אתה ובני עירך שווים, אלא תוכל להשוות גדלים עם ערים אחרות, ועם ידוענים למיניהם, כגון העיתונאי אורי אורבך (90+) והכדורגלן אלון מזרחי (60+). אופוריה!

כל סטיגמה ישראלית אפשרית, קיבלה ב"מבחן של" מיתוג מוחלט. שש קבוצות ייצגו את מדינת ישראל, מחולקות על פי יישובים. כל ישוב מדגמן את הסטיגמה הדבוקה לישבנו בגאון: הירושלמים - חזקים ביהדות, התל-אביבים - בורים שרק סלנג הוא התמחותם, קיבוצניקים - נישאים מעם ויודעים את הארץ, באי סביון - עשירים פלצנים שלא יודעים לתמחר שקית חלב, ופרחי שדרות האמיצים, שהגיעו לאולפן למרות המציאות היומיומית הקשה איתה הם מתמודדים. כהמשך טבעי לניצחונות "כוכב נולד" ולנסיקת הפריפריות, אנשי שדרות אכן זכו בציון הגבוה במבחן. או שאולי גם כאן התערבה תנועת "משבשי ישראל" המפורסמת?

שרביט ממתג הסטיגמות הוענק למצחיקן הכי לא מצחיק - שלום אסייג, שאחרי כל סשן שאלות ירה מטר כבד מהומור הקלאב-הוטל הטאפטי שלו. לא ברור בכלל ציוותו של בדחן המבטאים העלוב ביותר במחוזותינו, לעיתונאי הפסיכואנליטי צהוב התוכן, קובי מידן. כלומר, הכוונה ברורה: האחד אחראי על הרוח האקדמאית, והשני משמש כאתנחתא קומית. אלא שבמקרה של מידן ואסייג כבר לא ברור מי הוא מי. על אף קולו הרדיופוני, משקפיו, ושיערו המכסיף מבינה, מידן כבר מזמן לא מסמל עבורי אנינות אין-קץ. כמו שכבר אמרתי בעבר, מדובר בספק המין הטוב ביותר של הערוץ השני, והמשדר של אמש היה אחד המספרים הרטובים ביותר שהוא מכר לו. פלצנותו הבלתי נדלית גרמה לי להרגיש עוד יותר רע על שהשתתפתי בניסוי, ועוד לא הזכרתי במילה את קריאות ה"להניח עטים" שלו, שהחזירו אותי אקספרס לבחינות הבגרות המענות.

אחרי שיעמומון "נער ונערת השנה" בשבוע שעבר, "המבחן של המדינה" הוא רק עוד נקודה לרעתה של טלעד במכרז ההולך וקרב על ערוץ 2. מבחינה טלוויזיונית נראה הספיישל כמבחן בגרות משודר המעיד על זקנותה של הזכיינית. את תוצאות המבחן שלי השמדתי, למרות הציון הגבוה. קטע עקרוני כזה. הרביתי דעת, אך לא מספיק כדי להימנע מאובדן זמן פתרון הבחינה, שבדומה לגורלה של טלעד בעתיד הקרוב, אבד לתוהו.