אסון באלכסון

השבוע שוב ציינו את האפקט הקולנועי הכי גדול בהיסטוריה, קריסת מגדלי התאומים. אין ספק, לפני שלוש שנים קרה המאורע הכי משמח בתולדות מדינת ישראל בארבע השנים האחרונות. נכון, מאז זכינו גם בגביע אירופה לכדורסל, אולם הזכייה ההיא שימחה את אוהדי מכבי תל אביב והיתה יום דיכאון לאוהדי הפועל באשר הם. אסון התאומים לעומת זאת, שיפר את מצב הרוח של כולנו.

אני מזכיר לאלו מכם שמעקמים ברגע זה את האף שבאותו רגע בהיסטוריה שלנו היינו בשפל הגדול ביותר מאז שליחתם של מוטי גלעדי ושרי צוריאל לאירוויזיון. האינתיפאדה השנייה היתה בשיאה, אוטובוסים הפכו להיות אתר ההתאבדות הפופולרי בישראל והנורא מכל, משה קצב נבחר להיות נשיא המדינה. בכל העולם שנאו אותנו והאשימו אותנו במצב, ונדמה היה שבעוד רגע, חס וחלילה, מדינות העולם יכפו עלינו שלום, הפסקת אש ושיגשוג.

ואז, משום מקום, הגיע הפיגוע בתאומים וטרף את הקלפים. בשעה אחת נהרגו יותר אמריקאים מכל פיגועי ישראל גם יחד. לעזאזל, באותו יום נהרגו שם יותר אוסטרלים מאזרחים ישראלים בפיגועים. היתה זו הוכחה ניצחת לכל הנחות היסוד של הפסימיזם הישראלי: אי אפשר לדעת מתי מתים. כשזה מגיע, זה בא וזהו. בכל מקום יש טרור. אין מקום בטוח. חייבים לטוס רק באל על. יש"ע זה כאן, גם בניו יורק. וכמובן, אם ליד הבניין שאתה נמצא בו מתרסק בניין, זה לא רעיון טוב להישאר במשרד ולהמשיך לעבוד כאילו כלום לא קרה. מעמדה של ישראל השתנה מהקצה אל הקצה, ומהמקום הכי מסוכן בעולם עד אותו רגע, הפכנו להיות המקום הכי מסוכן בעולם חוץ מניו יורק. רגע היסטורי מרגש.

מאז ועד היום התרחשו מספר פיגועים גדולים ברחבי העולם והתגובה שלנו אליהם מאוד דומה. דבר ראשון, כבני אדם הומניים בעלי מוסר עליון ורגישות כלל עולמית, אנחנו מנסים לברר אם היו יהודים בין הנפגעים. יש מקרים שבהם זה לא כל כך פשוט. אם מתו 500 רוסים בפיגוע, גם אם עכשיו מצהירים עליהם שהם לא יהודים, ייתכן שחלקם טובים בזריקת דיסקוס או בקפיצה במוט, ואז במקרה כזה לא היתה לנו שום בעיה להפוך אותם ליהודים לקראת בייג'ינג 2008.

בשלב השני אחרי פיגוע בחו"ל, מקום הפיגוע מביא איתו תמיד למסקנה כלל עולמית גורפת. אחרי הפיגוע בספרד לדוגמה, פיגוע שבו נהרגו כ-200 ספרדים ברכבת התחתית, אמרו הישראלים את המשפט העמוק: "אולי עכשיו הם יבינו, אולי סוף סוף ייפול להם האסימון, והם יבינו". מה בדיוק הם אמורים להבין שם באירופה אחרי פיגוע? ספרדים זועמים היו אמורים לשבת בסלון להביט בטלוויזיה בתמונות הקשות, ואז אחד מהם יקום ויגיד (במבטא ספרדי): "you know what, Rabi Cahana was right"
.
הפיגוע רב הנפגעים ברוסיה העלה תהייה חדשה לגבי כוונותיהם של המוסלמים. האם ייתכן, התחלנו ללחשש בשקט, שהם לא שונאים אותנו היהודים? האם ייתכן שהמטרה שלהם היא בכלל רוסים? אחרי הכל, גם בארץ הם אלה שמתפוצצים בכניסות לקניונים, באוטובוסים ובדיסקוטקים שבהם בלונדיניות עם מבטא רוסי נכנסות בחינם. משהו פה נראה חשוד.

וכמובן, כמו תמיד אחרי פיגוע בינלאומי, אנחנו מנסים להבין מה עצם הסיבה האמיתית לגל הטרור הזה. מה גורם למוסלמים להתפוצץ ולטבוח בכל פינה אפשרית אחרים ואת עצמם. ובכן הסיבה המרכזית היא כמובן, העובדה שהם יכולים. העולם המערבי הביא את כל העניין על עצמו. ההנחה הקולוניאליסטית המקובלת אמרה שכל מה שאנחנו צריכים כדי להרגיע את הכעס והאלימות של העולם השלישי זה לספק להם את הדברים הבסיסיים שאין להם: חשמל, חיבור לאינטרנט, מים זורמים ודשנים כימיים. ארבעת הדברים הללו הם כמובן האמצעים איתם יוצר הפיגוע בתאומים.

למי מכם שלא גולש לאתרי אל קעידה או לפורום בתפוז "כיצד לייצר ניטרו גליצירין מחומרים שאפשר למצוא בכל גן ילדים", דעו לכם שהמרכיב המרכזי בייצור פצצות הוא דשן כימי מעורב במי ברז. משום מה החומרים איתם אנחנו הורגים חרקי גינה, הם גם החומרים אותם יש להשרות בחביות גדולות מפלסטיק בשביל לייצר פצצות קונבנציונאליות. משם הכל כבר היה פשוט. כל מה שהיה צריך זה להירשם לקורס בסיסי בהטסת ג'מבואים, קורס שמשום מה מתקבל אליו בארצות הברית כל דיכפין, אפילו אם הוא משלם בכרטיס אשראי עליו כתוב: "הג'יהד האיסלאמי העולמי, יזמות בע"מ", ומודיע שהוא יגיע ליום הראשון של הקורס בטיסה שתנחת מטהרן.

מעניין היה לצפות בשידורי הטלוויזיה שהגיעו מאמריקה ביום השנה השלישי לאסון התאומים. הנואמים עלו לבמה וטענו שמאותו רגע שבו התרחש האסון העולם השתנה. ההיסטוריה שינתה את מהלכה. זוהי כמובן קביעה שערורייתית שאין לה שום כיסוי. נסו לדמיין את המצב הבא: אם בעוד חודשיים וחצי, בהתקפת פתע, מיליון סינים ינחתו בחופי פלורידה ויכבשו את וושינגטון ב-18 שעות של מתקפת מחץ, האם מישהו יזכור בכלל את התקפת התאומים? האירוע לא יזכה ליותר מהערת אגב של ההיסטוריון הסיני הרשמי שירשום ביומנו: "שלוש שנים לפני ששחררנו את האדמה האמריקאית מידיו של האדם הלבן הנצלן והאכזרי, גם כמה ערבים התרסקו על איזה שני בניינים שהיו שם. אבל זה לא שינה כלום בהיסטוריה כי אנחנו המשכנו בתוכניות שלנו של ארגון הפלישה הסודית וכיבוש העולם כולו".

באותו זמן בארץ אנחנו כמובן נמשיך בשלנו. נתחיל מבירור של יונית וגדי כמה יהודים להערכתך נפגעו בפלישה הסינית לאל.איי, אמנון אברמוביץ' יסביר כמה זה היה צפוי ואיך נרדמו בשמירה במחלקה הסינית בשב"כ. אחר כך, בסלון בבית, נחייך לעצמנו באושר, כמו באותו יום שבו נפלו התאומים, והשמחה לאיד תמלא אותנו על הידיעה שכל הישראלים ברחו למיאמי אכלו אותה הרבה יותר מאיתנו.

וכמובן נמלמל לעצמנו את התקווה הלא ברורה שאולי עכשיו הם יבינו. אולי סוף סוף ייפול האסימון לאמריקאים האלה והם יקלטו שאין עם מי לדבר, אין עם מי לעשות שלום, ושהסינים האלה והערבים הם כולם אותו דבר, רק מחכים להזדמנות לזרוק את כולנו לים. ואל תשכחו איפה שמעתם את זה קודם.


תודה לתסריטאי דרור נובלמן