באתר של פרויקט היאכטה מופיעים כרטיסי הביקור של המשתתפים. ההפקה, כך דווח, סיננה אותם מתוך יותר מ-5,000 מתמודדים. הסנגוריה תטען כי דיינו בכך. הם נמצאו ראויים לקבלות על היותם יותר "זורמים" ו"פרועים". אלו מגדירי הזהות וזה מה שמעניין את הצופים בקולוסיאום הצף. האומנם?
בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות אשר שמו דגש על מילוי משבצת האתיופי/ערס/לסבית/ערבי וקרבי בהלם קרב לשם הגברת החיכוך והאקשן, משתתפי היאכטה קורצו מאותו חומר פלקטי.
כמו ב"אקדמיה לצחוק" בזמנו מדובר בבאזז הנוצר כתוצאה מקמפיין פרסומי של אחת החברות הגדולות במשק. בדומה ל"אקדמיה" ההימור שלי הוא שנשכח את כולם אחרי שהפרויקט יסתיים.
ב 'אקדמיה' היה תוכן מוצהר - תחרות סטנד אפ, ביאכטה יש תחרות שידוכים. בשני הפרויקטים הבינוניות צורמת על אף שבאקדמיה לפחות הייתה יצירה. האם היותם של ארבע עשר המריונטות - הנתונות לחוטיהם של קהל יעד, אשר לרוב לא עבר את גיל השחרור מצה"ל - שווה את אותה תמורה אשר עבורה הקריבו את פרטיותם ואת כבודם? ומהי אותה תמורה? הבוקסה במדור הרכילות של "פנאי פלוס"? או שמא- משקה ראשון חינם ב 'פיק אפ באר' בחולון.
כמו כל טקסט תרבותי תוכניות הריאליטי טומנות בחובן פער בין יומרה למציאות. היומרה המוכתבת והמוצהרת מסתכמת בהלך הרוח הבידורי, קרי הפאן, הן למשתתפים והן לצופים. המציאות- משחקי אמת וחובה, שיחות זימה וסקס ישראלי מצונזר. וזה עצוב. ה'יאכטה' מבטאת דוגמה קלאסית של תופעה אשר לא זכתה לשם: משבר גיל ה-40 של ילידי שנות השבעים צפונה. מדובר בצעירים אשר יתבזו בפני האומה בשמה של אותה כמיהה להתפרסם מהר, להותיר חותם לא משנה איזה והעיקר תאייתו את השם נכון. הבריחה? בכל מחיר! (במקרה הנ"ל לא רק מטפורית)- לראייה המיקום והפרס.
החדשנות בשידור על ידי האינטרנט ממשיכה את הקו: בעוד ששאר תקדימי הריאליטי שודרו בטלוויזיה המהווה את מדורת השבט המודרנית, קרי מדיום המאפשר צפייה משותפת על ידי המשפחה, זוגות או סתם חברים; קשה לדמיין התכנסות דומה בסמוך למחשב. לכן בלילות תחילת סתיו 2004 - בודדי ישראל מציצים ומשדכים. נכון פאן?
על הכותב
ג'אק סימקין - בן 25 מת"א. סטודנט למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.