היאכטה תקועה לכתבי התרבות באשר הם כמו עצם בגרון. את חרחוריהם וגירודיהם הנבוכים בראשם יכולתי לשמוע השבוע עד הבית שלי. אוקיי, סדרת ריאליטי ישראלית. אבל מה כבר יש לכתוב עליה? ומה שיותר קשה: מאיפה נתחיל אם אנחנו לא יכולים להחזיק אפילו עשר דקות מולה? אדושם שבשמיים, מה כבר קורה על היאכטה הזאת?
וואלה! תרבות מצאו פתרון יצירתי לעצירות שתקפה אותם, והטילו על הקוראים להתעסק בכתיבת הביקורת. ללא ספק מהלך מבריק. עכשיו היאכטה היא הבעיה של כולנו, אם כי עדיין לא ברור למה צריך לדבר עליה כשאפשר פשוט לטאטא אותה מתחת לשטיח ולהעמיד פנים כי לא התרחשה כלל. אפשר לסכם במשפט אחד את העובדה שהיא מועברת בינתיים רק באינטרנט: (אפילו) לערוץ 22 זה לא היה נכנס, וזה סאנשיין, אם תרצה, כל הסיפור כולו
.
האינטרנט, לעומת זאת, סובל הכל. גם טיול שנתי מצולם בטורקיה, שמסיבה לא ברורה מעז לכנות עצמו "תוכנית ריאליטי". נאמר שהגדרת ה"ריאליטי" עוד מחזיקה איכשהו. "תוכנית"? איפה. היאכטה היא חור עלילתי אחד גדול, ומסתמכת אך ורק על ההנחה כי מדובר בצעירים אטרקטיביים (הכל יחסי) עם הורמונים של שפנים על דורסל, ומתישהו מישהו ישכב עם מישהו, הרבה ילדים מחוצ'קנים בני 14 ישפריצו על המקלדת שלהם ויהיה בסדר. ומעבר לזה? לבזק בינלאומי הפתרונים.
אפילו פרשת לשם-בר-עוז, על אף שהסבה את תשומת לב הציבור לקיומה של היאכטה, נראית בדיעבד לא יותר מקריאת "מיידיי" נואשת לגיוס צופים, אולי כדי שאם חלילה וחס תטבע, תותקף בידי שודדים או תיסחף לחופי ערב הסעודית, יהיה מי שישים לב.
לא כל שידור חאפרי שימכרו לנו תחת הכותרת "ריאליטי" אנחנו נקנה, וזה משהו שיוצרי היאכטה, או כל המתכננים זוועות דומות, צריכים להפנים. באמת שלא אכפת לנו שירעילו אותנו עם שרון איילון, עם סשה גרישקוב, עם אורן וקמילה ואריאל וחצב. אבל היאכטה? היאכטה?? במה חטאנו? אנא מכם, וואלה! תרבות, אל תשלחו אותנו שוב למשימות כאלה, לא בטוח שנחזור בחיים.
על הכותבת
חוגלה צייטלין - ילידת 1981, מלצרית, סטודנטית לקולנוע ותקשורת