רק בשביל להפיג מעט את התחושה המוזרה שהשתלטה עליי אתמול, כשמצאתי את עצמי יושב בבית קפה הומה אדם ומחפש "הומואים+ריאליטי" בגוגל (כל כך מעט מציאות, כל כך הרבה הומואים) הנה הבהרה: אני סטרייט. ישר כמו סרגל. אני לעולם לא "אקלוט את המוט של הפמוט" כמו שמציע היס"מניק החביב מהפרסומת.
ודווקא בגלל זה אני מרגיש שאני יכול לטעון בתוקף שהריאליטי עושה שירות רע מאוד (הרי לא רציתי לכתוב "חיבוק דוב") להומו הממוצע, בהנחה שהמתימטיקה עדיין עובדת וגם להומואים יש ממוצע.
מצד אחד, לא ברור מה הומואים עשו לפני מתקפת הריאליטי. בתיה עוזיאל תמיד עבדה לבד, למעגל של דן שילון הורשו להיכנס רק קוקסינלים ומחליפי מין למיניהם, ולאירוויזיון (אני האחרון שיסתבך עם ד. דאור) גם.
חייבים להודות, ריאליטי תפור על הומואים, כי המציאות שבתוך הריאליטי זו בדיוק המציאות שהסטרייט הרגיל, אפילו כזה שחי בתל אביב, מניח שהומואים מרגישים בה הכי נוח. הרי ידוע לכל אחד, כמעט, שהומואים עושים כל הזמן סקס ובכלל לא אכפת להם שמסתכלים. ואם לא עושים אז לפחות מקווים לעשות, ואם לא מקווים לעשות אז אולי אחרי הפרסומות.
בכל תוכנית ריאליטי שמכבדת את עצמה אוקסימורון, אני יודע יש כמה הומואים, ויש אפילו תוכניות שבהן יש המונים, ושם צריך לדלל אותם עד לסטרייט האחרון. אבל מצד שני, הדבר האחרון שמיעוט צריך לשאוף אליו הוא להיראות שכיח יותר מהאחוז האמיתי שלו באוכלוסייה. כל מי שהיה יותר מפעם אחת בקאו-סאן יודע. וזה בדיוק מה שקורה עם הריאליטי.
מספיק נזק נגרם להומואים בכל פעם שמגיע לעיר מצעד הגאווה וחיים יבין עובר בגועל לאייטם בו מראים טיוליות עמוסות בוגרי רונית רפאל, מגמת הסרת שיער, מתפתלים כשהם מכוסים בשמן רותח, עושים דברים מוזרים עם הלשון ומטרידים הומופובים שלווים שרק רצו לסדר משהו בבנק או לקנות קצת תעסוקה לשעות הפנאי באייס.
אם הייתי הומו, (לא לו, אם) אני יודע שהייתי רוצה שיעזבו אותי בשקט. אם אני רוצה לדבר מוזר עם הידיים, או להגיד "אוחצ'ה" אז אני לא צריך שכל אדיר מילר יעשה עליי קריירה.
לכן אני פונה בפנייה נרגשת לנכבדי העדה, לקברניטים, לקמב"ץ, אם יש כזה, (מה הסיכוי שגם לו קוראים יהודה-משי-זהב?) צאו מהריאליטי, כל עוד אתם יכולים. תפסיקו לשחק לידיים שלנו (ומי שאוסף משמעויות כפולות אז הנה עוד אחת).
מועמד מספר 8 - יואב א'
20.9.2004 / 13:23