מועמדת מספר 3 - מגי אוצרי

במשך כל התיכון אני ועינת חלמנו "לתפוס הומו". עזבו טייסים, עזבו לוחמי שייטת, עזבו צנחנים מצולקי-נפש ומיוסרים ממחסום חווארה. ידיד הומו, זה היה האישיו בתיכון. בחלומותינו הפלגנו לעבר "רימינג-לאנד", ארץ-הפיות האגזוזנית שבה דראג-קווינז קטנות ומכונפות שאוהבות לקרוא לעצמן ד?יק?ר?ב??ל מבלות את זמנן במתן עצות הדדיות בנושאים כמו: "עיצוב אופטימלי לפטיו במינימום השקעה" ו"מיקס אנד מאצ' של זארה ורנואר - יש מצב או ד?י עכשיו" - אידיליה. כך יצאנו, עינת ואני, בנחישות של טיגריס דרוך התר בעיניו החתוליות אחר טרף אומלל, למצוא לנו כמה בחורים מסוקסים שמעריצים את קיילי מינוג בשנים המוקדמות, וחושבים שמיוזיקלז זה הכי, אחי.

נראה לי שאנחנו לא לבד, אני ועינת - הוגים גדולים כבר טענו מזמן שההומו הוא ידידה הטוב ביותר של הכוסית. פועל יוצא מזה הוא, שכמו שכל פאריס הילטון לוק-א?לייק שמשתייכת לחוג הסילון דואגת לצייד את עצמה בקולקציה האחרונה של תיקי לואי ויטון, כך גם כל הכוסיות שמכבדות את עצמן ואת מורשת קרי ברדשו לדורותיה מתעטפות בהומואי-מחמד, ואלו, מצידם, מהווים אנשי סוד נאמנים, מדד אופנתיות מעודכן-תמידית וגושפנקא רבת-משמעות המאשררת את שייכותה של כוסית פלונית-אלמונית לעולם הנאור. על רקע צורך קיומי זה של הסטרייט בגיי-אקס?סורי, נולדו תוכניות הריאליטי הגיי-פרנדלי ששוטפות את מרקענו לאחרונה, והבולטות שבהן הן "דייט לסטרייט" ו"טאצ' עליז לסטרייט שיעיז". בשתי התכניות, ההומו הוא מעין שעטנז מוזר בין פיליפינית בשכר מינימום ובין חבר בעת צרה, ועם זאת, חרף היותו שיפחת-פילינג המנסה לרצות את ההטרוסקסואל בכל מחיר, ההומו הדקורטיבי א-לה ריאליטי אינו רק אביזר אופנתי, אלא נמצא בעמדת כוח, הנובעת דווקא מהיותו "נותן שירות בלעדי". לכאורה, יש כאן היפוך תפקידים - "ההומו העליון" בתכניות הריאליטי הוא זה שמתעמר בחינניות שובת-לב בסטרייט שמצטייר כאהבל, ככושל, כאחד שלא יודע מה זה קרם-לילה ואפילו דייט הוא לא מצליח להשיג.

אבל דימוי הכוח המתעתע הזה, המנותק מן המציאות הישראלית שטופת הדעות הקדומות ברובה, יוצר בעיה קשה כשלעצמו.

להומו הדקורטיבי מהטלוויזיה אין בעיות עם משרד הפנים ברישום זוגיות, הוא לא סובל מאפליה, הוא לא חושב על התאבדות בגיל הנעורים, והנטייה המינית שלו אינה שם גנאי במגרשי-כדורגל. המיניות של ההומו הדקורטיבי היא כל-כך חביבה וקלה לעיכול, כל-כך בלתי מאיימת, עד כדי כך שיש מצב, שכשהוא יסיים לעצב לנו את חדר השינה, יהיה לנו ממש קל מבחינה מצפונית פשוט לדחוף אותו לארון שלנו, שיהיה שם, למקרה שנצטרך עצות בנוגע לפורמייקה.