מועמד מספר 18 - ארווין קידר

ההבדל בין "רצים לדירה" לבין "החוליה החלשה" הוא בדיוק כמו ההבדל בין DOS ל-Windows. נשמע מוזר, אני יודע, אולם מדובר באמת הצרופה ביותר מאז התנ"ך. את הסוד הזה גילתה לי אתמול תוכנית הפוסט-פיניש של "רצים לדירה". שימו לב: במהלך כל העונה היו לנו זוגות-זוגות, כמו בתיבת נוח. ההפקה הטילה על הזוגות תפקידים ומטלות, והם ביצעו אותן לפי מיטב הכרתם. ביקשו מהם לטפס - טיפסו (וקיללו בשקט), לרדת - ירדו (וקיללו בקולי קולות).

במחצית השנה שעברה מאז החלה התוכנית נוצרה זיקה סנטימנטאלית עמוקה בין העם היושב בציון לבין קומץ נבחריו. ראינו אותם במרצם, בכאביהם, בדמעות התנין ("להם יש כסף, לנו לא") ובשמחה-לאיד שלהם. ואז, כשהאנשים בבית הרגישו שהם מאוהבים בדמויות, מתחברים אליהן ואפילו יודעים מי זכה - הגיעה תוכנית הספיישל.

ההיגיון שמאחורי הקלעים של "מאחורי הקלעים" הוא פשוט: יש חומר מיותר וסלילי-תשליל בכמויות שיכולות לכסות את הדירה של קרן ועדלי, כולל הבוידעם. נו, לא חבל? חבל. בדיוק בשביל זה יש את "מאחורי הקלעים". למעשה, ביסודו של דבר עומדת נקודה הרבה יותר פשוטה ואנושית, אותה נקודה שהניעה בעצם את גלגלי מהפכת הריאליטי כולה: הקהל, כמה פשוט, אוהב יותר מציאות לא-ערוכה. את הריאליטי של הריאליטי. לכן הראו את מאחורי הקלעים של "סוף הדרך", את של "כוכב נולד" ואת של "רצים לדירה". זה יותר מציאות ממציאות. הכי ריאליטי שיש.

בקיצור, ישבתי עם קרן ועדלי ואבי וג'ולי ואיריס ודרור וצפינו בתוכנית. הם ישבו איפשהו, כל אחד בחור אחר, אני בבית שלי; בגדול, ראינו אותו דבר. באותה שעה, תוך כדי התענגות על הטחת-ההאשמות ההדדית בין הזוגמנים (זוגות חרמנים), עליתי על זה שיש כאן פאק מהותי, רציני, נוקב ומחלחל.

כל מה שעניין את הצופים בספיישל המשודר הוא רק ההיכרות הקודמת שלהם עם הזוגות. זה לא שתיעדו חיים כמות שהם והביאום למסך, כמו ב"פרוייקט Y" למשל, אלא משהו אחר לגמרי.

זה לא ריאליטי, רבותי. פתאום מתברר שבמשך עונה שלמה עבדו עלינו. רוצים את הכסף חזרה. לא מדובר בכלל באנשים רגילים ומציאותיים, אלא בשחקנים של התוכנית. האנשים הללו הוליכו אותנו שולל, בשיתוף הפשע-המאורגן וערוץ שתיים. הם עשו פרצופים למסך רק כדי שנכיר אותם, למען יהפכו לסלבס ולמען יהיה את מי להציג בספיישל מאחורי-הקלעים. מה שנקרא "ישראליטי-בלוף". זה ממש כמו לקחת איזה איש מפורסם, אריק שרון, נאמר, או ארווין קידר, ולשדר....

* * *

הערת המערכת – הטקסט של ארווין קידר נקטע על ידינו בנקודה זו, כי הוא המשיך והפליג לעבר מחוזות ה-600 מילה למרות המגבלה של 350. הבנתם את הפרינציפ, לא?