מזל שקיבלתי קומוניקט ביחד עם קלטות הפרומו לסדרה הנוער החדשה "צעירים לנצח", כי אילולא היו מסבירים לי שם בבהירות שזאת סדרת דרמה שמרכזה הוא (וזה הציטוט המדויק) "תיאור חוויותיהם של התלמידים המבקשים להיות מקובלים, על המשמעויות של להיות אין ואאוט", הייתי מוכנה להישבע שמדובר בפרודיה. אני מודה שהיה רגע מסוים בו גם אני חשדתי שאולי הם רציניים, כי כשסם (היעני-מורדת-ולא-מקובלת למרות שהיא הרבה יותר כוסית ממלכת השכבה) עשתה נזם באף בתחילת שנת הלימודים זאת היתה הצהרה כבדת משקל שהדהדה לשיער האדום של קלייר דיינס ב"אלה הם חיי", אבל הרגע הזה חלף מהר מאוד. האמת היא שהוא חלף כעבור פחות משתי שניות, כאשר סם הסבירה לחברתה שהיא רוצה לעשות נזם "כי זאת הצהרת עצמאות אמיתית, צריך לחיות דרך הכאב כדי לזכות בשכר", ואילו חברתה (שהיא גם מורדת ולכן היא סירבה לנתח צפרדע בשיעור ביולוגיה) ענתה לה: "מגניב! זו מטאפורה לחוויה המחרידה ששמה תיכון".
בשלב הזה התחלתי לחשוד שאולי זה לא ברצינות וגם לא פרודיה, אלא שהסדרה מנסה לנקוט בשיטת "קלולס", כלומר להכניס בפי התלמידים דיאלוגים מוגזמים לחלוטין אך שנונים ומדויקים, ובכך לקרוא תיגר על תפיסות הנעורים בארצות הברית, להוות סאטירה חברתית ויחד עם זאת לגעת באמוציות אותנטיות ולרגש. מיותר לציין שכעבור דקה ירדתי גם מזה - תסלחו לי, אבל זה שהמקובלות אומרות אחת לשנייה כל הזמן "אני אוהבת את הלוק שלך, זה כל כך גווינת!" זה לא שנון ובטח שלא מדויק. ב"קלולס" (הסרט, אם לא הסדרה) היו טורחים להעמיק קצת יותר בניואנסים.
בהמשך התחילו להתרחש בסדרה זוועות אמיתיות, כמו למשל שהסם הזאתי הגיעה לכל מיני הארות עמוקות שלא ברור איך היא שרדה את גן חובה מבלי להגיע אליהן, כמו "פופולריות היא קונפורמיזם" או "עמוק בפנים כולנו אותו הדבר", שלא לדבר על שיחת וידוי על תסביכי אוכל בין ברוק (הצ'ירלידרית, הבלונדינית, האנורקטית והמקובלת) ובין כרמן (השמנה הלא מקובלת שחולמת להיות צ'ירלידרית) תוך כדי לגימת דיאט קולה. פה כמובן חזרתי לגירסה הראשונה, שזאת פשוט חייבת להיות פרודיה ואין שום סיכוי שלא. חבל רק שהקומוניקט מ"טלעד" התעקש להבהיר שטעיתי, וזאת פשוט סדרת דרמה גרועה. אם הם רק היו סותמים את הפה, בחיים לא היינו מגלים.
* הסדרה "צעירים לנצח" משודרת בערוץ 2 מדי יום חמישי (החל מ-10 במאי) בשעה 19:00
עמוק בפנים כולנו אותו הדבר
10.5.2001 / 10:35