רן קידר עם דניס פוטר
יש לי תחושה שסוף השבוע הקרוב יהיה הקל מבין ארבעה סופי שבוע פלוס גשר שפותחים את השנה החדשה. אף אחד לא אמר שלהיות חילוני זה קל. יש יותר מדי דרכים לנסות ולהתעלם, אבל איך שלא תסתכלו על זה, הגיע הזמן לחשבון נפש. לכל ראש השנה יש יום כיפור, זה ידוע. גם חג, גם לא חג. גם רואים הרבה אנשים, גם מסתכלים פנימה. גם יש בו שתי ארוחות ענקיות, גם וואחד צום. מה אפשר להגיד, סליחות. בתור מורה ומדריך ליום הכיפורים, אני הולך לראות את שתי הסדרות האחרונות של דניס פוטר, "קריוקי" ו"לזרוס הקר", שזה בערך הדבר הכי חשוב שהיה לדניס פוטר להגיד לעולם בחודשים האחרונים של חייו. לחיות בתוך התסריט של עצמך ולהתעורר חמש מאות שנה אחרי זה בתוך ראש של מישהו אחר מעולם לא היה יותר רלבנטי. ובגלל זה דניס פוטר, גאון שהקדים את זמנו ובנאדם שהסתכל בלי חשש אל המוות והאלמוות, ובעיקר אל החיים, הוא הישועה הקטנה שלי ליום הכיפור הזה. הסדרות עוד לא יצאו ב-DVD, אבל מסתובבות הקלטות של הסדרות ששודרו בטלביזיה.
עוד בוואלה!
רביב גולן עם "עד סוף העולם"
היי אתה. כן אתה. זה שמדמיין את המולת האופניים ומתכנן פיטום מסיבי של המקרר. היית רוצה להיות עכשיו במקום אחר, נכון, לטוס מפה? בוודאי שכן. לאן היית רוצה לסוע? ליפן ,אוסטרליה, צרפת, רוסיה או אולי לסין. למה לך לבחור, תקום ותעשה זאת עכשיו. מה זאת אומרת אין לי כסף. אתה לא צריך כסף.
אם תצטרף לטיול המאורגן של וים ונדרס, תוכל לראות את כל אותן ארצות, לדמיין שאתה גיבור שבמקרה נפל עליו שלל מפתה של שוד בנק, ושלא איכפת לך לשרוף אותו על מנת לחפש אחר אהבת חייך. היי, אז מה אם גם סוף הציוויליזציה מעורב בזה. במצב שתהיה בו בקרוב, זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לך.
כן, ראשי חברת וורנר שהחליטו בעבר לקצץ את הסרט הזה לשעתיים וחצי ורק כעת מוציאים אותו במארז משולש של DVD וכטרילוגיה (חמש שעות), עשו לו ולנו עוול. אז מה. בחזון העתידני השלם ש-וים ונדרס רקח עבורנו בגרסא זו, אפשר להבין טוב יותר את כוונותיו האמיתיות, והן בדיוק (מלבד השעה האחרונה שמייגעת) מה שאנו מבקשים ביום כיפור לברוח מהמציאות, אפיק מרתק, ושויליאם הארט ישחק. נכון?
ג'ק פאבר עם אפוסי האמריקנה של סרג'יו ליאונה
"היו זמנים במערב" (1969) ו"היו זמנים באמריקה" (1984) - צמד יצירות המופת הללו מייצגות את שיאו המוחלט של אחד מהקולנוענים הגדולים והמרשימים של תקופתו, שהצליח להגשים בכל אחת מהן חזון אישי רחב יריעה ולהפוך אותם לנקודות ציון בוערות באפלת האמריקנה - המערבון המונומנטלי וסרט הגנגסטרים הטוטאלי.
שני הסרטים הנ"ל, אשר זכו לאחרונה לגרסאות DVD מהטובות בנמצא, הכוללות שיחזור מעולה של הסרטים (ברמת הצבעוניות והחדות המשובחות והסאונד המופלא), תוספות דוקומנטריות, ראיונות וגלריית צילומים מאתרי הסרטים (אז ועכשיו), מהווים מצד אחד זיקוק ממצה ומהפנט בכוחו של כל הז'אנר ומצד שני התרחשויות פורצות דרך בתחומם, מלווים במוזיקה הנצחית של אניו מוריקונה, ומשמשים כמבט נוקב בטבעה הברוטאלי, השאפתני והחשוך של אמריקה, השתקפותה באמנות והשלכתה חזרה אל מול הצופים. "היו זמנים במערב" על 165 דקותיו ו"'היו זמנים באמריקה" עם ה-219 שלו, סוגרים ביחד (עם תוספות בצד) את אחת מהסאגות המתמשכות והמרתקות שנוצרו בקולנוע, רצף התבוננות רווי דם ועכשווי על תולדות אמריקה המודרנית.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
מעוז דגני עם הרבה קליפים
בתחילת הקיץ הוציאו סוניק יות את "Corporate Ghost", ד?ו?יד עם 23 קליפים שצילמו מ-1990 עד 2002. החצי הראשון כולל קליפים לכל השירים מ"Goo" ואחריהם מפוזרים כמה להיטים (הכל יחסי) מאוחרים יותר, כמו "Bull In The Heather" ו-"Little Trouble Girl". כצפוי, רוב הקליפים הם דמויי וידאו-ארט, עם לוק של להקת גראז' וצילומים של בני נוער על סקייטבורדים, אבל יש ביניהם רגעים מרגשים או מעניינים, בעיקר בשירים שקשורים לקרפנטרז ("Tunic" ו-"Superstar"). כל קליפ מלווה בערוצי פרשנות (נו, קומנטרי) של חברי הלהקה והבמאים השונים, אבל באלה שהיתה לי סבלנות לצפות לא קרו דברים מעניינים. ביחד עם הבונוסים הכוללים מחווה של ספייק ג'ונז, סרט דוקומנטרי ועוד, מתקבל אוסף מקיף, גם אם מתיש.
לעומת זאת, הדויד של הפיקסיז הוא טוב אבל קצר מדי. תמצאו כאן שבעה קליפים מתקופת דוליטל והלאה. רובם מעניינים ויזואלית, במיוחד "Debaser" שנעשה על ידי אוליבר ווהן בקו האסתטי שבו עיצב את עטיפות האלבומים שלהם. עוד בדיסק, הסרט התיעודי "Gouge", שכבר הוקרן פעמים רבות בערוץ 8, והוא ערוך יפה ומלא חנופות מנומקות של מוזיקאים מוכשרים אחרים על הפיקסיז. בונוסים נוספים הם ההופעה בלונדון, שהשירים החזקים בה ממילא שולבו בסרט, וצילומים משעממים שנעשו במצלמה ביתית, מאחורי הקלעים של מסע ההופעות שלהם באירופה. אם יישאר זמן, תמיד אפשר לחזור אל סדרת הבמאים (גונדרי, ג'ונז, קנינגהאם) ואל הדויד החדש יחסית של שאדוו.
עוד בוואלה!
מיכל ויניק עם צ'ארלי קאופמן
יום הכיפורים הגיע, ואם לא הצטיידתם מראש, הציווי "ועיניתם את נפשותיכם" ירדוף אתכם לכל אורך הבהייה ב-DVD האחרון (והנוראי) שנשאר כנבלה סרוחה בווידאומט השכונתי, זה שברוח החג נשאר ריק כמו הקיבה של החצי הצם בעם ישראל.
מכיוון שיום הכיפורים ידוע גם בכינויו "חג עובדי ספריות הווידאו וחבריהם הטובים ביותר", סיכויים טובים שמרבית הסרטים החדשים הושמו במחבוא סודי כבר בערב ראש השנה. אבל אל דאגה, הרי אין ייאוש בעולם כלל, ובטח לא ביום הכי קדוש בשנה. פתרון אפשרי למצב יהיה לגשת אל המדף של צ'ארלי קאופמן ולנצל את ההזדמנות להשלמת פערים. שלושה במאים שחו חזה במיצי המוח של קאופמן הגאון, ואת התוצאות תוכלו למצוא ב"וידויים של מוח מסוכן" (ג'ורג' קלוני), "אדפטיישן" (ספייק ג'ונז), "המין האנושי" (מישל גונדרי) ו-"להיות ג'ון מלקוביץ'" (ספייק ג'ונז). כל אלה ייקחו אתכם למסע בנבכי הנפש והשכל, בדיוק מהות החג ורוחו. יום כיפור בצל הטוויסט הקאופמני יכול להיות אחלה ניקוי ראש לכל מי שמחפש אינטלקט ופנטזיה מעורבבים טוב-טוב בנקודות מבט מקוריות על מה שמתרחש בתוך המוח האנושי. ואם אכן תשרדו את הברדק של צ'ארלי, "שמש נצחית בראש צלול", שטרם התקפל אל המדפים, מחכה לכם באולם הקולנוע הקרוב לביתכם (או ברשת שיתוף הקבצים הקרובה אל מסופכם העורך). צום קל וגמר חתימה טובה.
עוד בוואלה!
איל פרידמן עושה וי על "וי"
לא יאומן כמה "וי" הקדימה את זמנה. המיני-סדרה האמריקאית המקורית מ-83' ממש חזתה את "היום השלישי" ודומיו בעלילה, ברעיונות ובשוטים רבים. אלה נראים לו-טק בהרבה, אבל עיצבו אחד לאחד את חזון ההשתלטות החייזרית על אמריקה והעולם. למרבה הפלא, היא נשארה אפוס מד"ב מאיים בימינו, גם בשל התמימות האייטיזית מתוכה היא נוצרה ואליה חדרו החייזרים נטולי הלב, וגם בשל המשל המזוויע על הקלות בה השתלטו הנאצים על העולם, ובאותה מידה על המקארתיזם. למעט סצינה אחת פתטית, בה ברור שהחייזר הוא בובת פלסטיק משיעור מלאכה, המיני-סדרה המקורית נותרה עוצמתית.
לעומתה, וחשוב לא לבלבל, יצאה לאחרונה על DVD "V - The Complete Series" - עם 19 פרקי הסדרה שעקבו ב-84'-85', ואלו כבר סיפור אחר : פסטיבל מופלא למעריצי בי-מוביז בידיוניים ושחקני אייטיז גרועים. מרק סינגר הגיבור הוא שיא המאצ'ו בסגנון "צוות לעניין", האפקטים מביכים, וחלק מהפתרונות צ'יזיים לחלוטין. אבל דיאנה, החייזרית המרשעת הסקסית ועמיתיה לשיעבוד המין האנושי, הם נבלים משעשעים, רוברט אינגלנד (פרדי קרוגר) הוא חייזר טוב לב וכובש ואפילו מייקל וורייט (עומאר וייט מ"אוז") משתתף. קאלט אייטיזי עקום באותה מידה שהוא קסום.
עוד בוואלה!
יניב חלפון עם אלבום משפחתי
עזבו אתכם. עזבו אתכם מצפייה חוזרת בסרטים שכבר ראיתם, או חרישה על העונה האחרונה של "24". החומר הטלוויזיוני המתאים ביותר לחצות איתו את ים הדממה של יום כיפור, מחכה לכם בשקיקה במעמקי הארון, בצורת קלטות וידאו ביתיות. חשבם שהמשפחה שלכם לא שווה אייטם? חשבתם שהקרובים שלכם הם בני אדם משעממים שאינם יודעים כיצד לחיות ומתי למות? אחרי שהעברתי את כל יום כיפור הקודם בצפייה מעמיקה בקלטת מליל הסדר, הקלטת מהטיול לירושלים וזו של מפגש הבני-דודים הגדול, אני יכול להגיד שאתם טועים ביג טיים. כל משפחה באשר היא מכילה טינופת בכמויות שיכולות לאכלס עשרות תוכניות ריאליטי. בסטילס, מחייכות כל המשפחות באותה צורה. אך כשאוחז אחד האחיינים הצעירים במצלמת הווידאו, תתועד תמיד גם האומללות, למורת רוחם של זקני השבט. אמנם כל משפחה מאושרת דומה לרעותה, אבל כל משפחה היא אומללה בדרכה שלה. נצלו את הזמן הרב, וצפו בקלטות במלואן. כולל כל החומר שצולם בטעות. רק בדרך זו זכיתי להאזין לדיון שלם בנוגע למשקל שלי שנערך סביב שולחן הסדר, ולחזות בדודים שלי מתמזמזים באמבטיה הרבה לפני שולחן ערוך. משפחה היא המקום שרוב הדברים המגוחכים והפחות מכובדים בעולם מתרחשים בו, וכשזה מתועד זה חומר מרתק. נכון, אנחנו לא סובלים את קרובינו. אבל זה בעיקר כי קשה לנו לשאת אנשים שיש להם אותם פגמים שיש לנו. יאללה אנשים, יום כיפור תנו בחשבון נפש.
ינון ירוס עם טרילוגיית הנוער של לארי קלארק
הנה לכם במאי, אשמאי זקן, שהחליט לעשות משהו פרודוקטיבי עם הפדופיליה שלו. לארי קלארק שהחל כצלם סטילס עם חיבה לבני ובנות נוער, עבר לקולנוע העצמאי ויצר את טרילוגיית הסרטים המצוינת, הישירה והמטרידה הזו שמתעסקת בעולמם של בני-נוער אמריקאים (עם חיבה עזה לעולמם המיני, כמובן). הטרילוגיה כוללת את "קידס" (95'), "ילד רע" (2001) והאחרון המשובח, שיצא לפני שנתיים ולא הוקרן כאן בשום מקום, "קן פארק", שכרגיל עורר מקברה את הזעקה השמרנית "הרי זו פורנוגרפיה לשמה". אל תקשיבו לשמרנים, הם לא מבינים על מה הם מדברים.
אין שלישיית סרטים טובה מזו להעביר עמה את רגעי השקט של יום כיפור. קלארק מציג עולם בלי אלוהים שבו כמעט כל חטא בין אדם לחברו ובין האדם למקום נחטא לו שם בהנאה ואף צום לא יכפר עליו. זהו עולם קפיטלסטי-פוסט-מודרני, אורבני, מנוכר, רקוב, ריקני, חסר משמעות, ערכים וסמכויות, אתם יודעים - העולם שלנו, ובני הנוער הם הקורבנות (שהופכים גם למקרבנים) העיקריים שלו. המשך יום כיפור שלאחר הצפייה יאפשר לכם לחשוב כמה מהר הופכת גם מדינת האבות שלנו לגיהנום ההרס העצמי האמריקאי אותו מתאר קלארק.
עוד בוואלה!
רותם דנון עם מונטי פייתון
ביום כיפור הבא עלינו לטובה, אנו עומדים במשימה קשה שבעתיים מבימי כיפור קודמים. לא רק שעלינו להעביר את היום הארוך בשנה בצנעת ביתנו, בכל הקשור לצריכת מזון ותרבות, אלא גם שנוספה עלינו המכה של לעשות זאת בשישי-שבת. כשהקב"ה רוצה להתחשבן, הוא יודע לעשות זאת היטב, ופשוט גוזל מעמנו את המעט שיש לנו היעדרות מהעבודה בחגים יהודיים. כדי להמתיק את גלולת השישבת, מומלץ השנה להתרחק מסרטים כבדים וארוכים, ופשוט ללכת על צחוק. כך שבכיפור הזה, ארענן את אסופת סרטי מונטי פייתון שלי. החבורה שהגדירה מחדש לעולם מהו צחוק, מסוגלת להשכיב אותך במחי מערכון אחד. תנו לי אביר אחד שאומר "ני", או עלה מנטה על לשונו של איש שמן, ואני מסודר. השנה, לצד קלטות הווידאו של "מונטי פייתון והגביע הקדוש" ו"טעם החיים", השגתי ב-DVD את "בריאן כוכב עליון" ואת אסופת המערכונים של "משהו שונה לגמרי". לצד אלה, יכולים המהדרין להרחיב ולצפות גם בפרקים שלמים מתוך הקרקס המעופף, וכמובן גם ב"שודדי הזמן" המבריק וב"צהוב הזקן" המפיל מצחוק. אבל בשקט.