כל כלי קליז

שעה שיהודים טובים עינו את נפשותיהם, מירקו את חטאיהם והשביתו כליל את ההומור המהולל שלהם, שודרה ב-BBC Prime "מלחמת הקומדיות הבריטיות" (Battle Of The Britcoms). אפשר היה להאנח ולומר, נו, גויים - מהם נצפה שיעשו כבוד ליידישקייט? - אבל את מצעד עשרת הקומדיות האהובות ביותר על האנגלים ועל מסתפחי התרבות שמחוץ ליבשת, הנחתה רובי ווקס - הבובע עם האקצנט הברוקלינאי הכשר. הפוגרום הסימבולי הזה בא מהאומה שהמציאה, להזכירכם, את הנימוס המופלג. ובכל זאת, בשמונה אפס אפס, באמצע פרק מהסדרה "על שוטים ואנשים", הכתוביות לעברית חזרו מהשול (בית כנסת, באנגלית-יהודית), שברו צום, וההגייה הבריטית הקפוצה הפסיקה לאתגר את הקשב המורגל לאנגלית השלוכית של האמריקאים. הייאוש נהיה יותר נוח. הרבה יותר נוח.

למרות ש"המשרד" לא נכנסה לרשימת עשרת סדרות המופת, שנבחרו על ידי צופי הערוץ להוכיח את קלישאת העליונות הבריטית בענפי ההומור והטלוויזיה, למרות ש"משפחת רויאל" ו"גברים מתנהגים גרוע" לא נספרו מלכתחילה, ולמרות שרשימת הסדרות המועמדות הוגבלה לז'אנר הסיטקומי המסורתי, ובכך נמנע מ"המופע המהיר" כתר התוצר הקומי המשויף ביותר של הממלכה הבריטית. מיד אחרי מונטי פייתון הליתורגי, כמובן - ובכן, למרות כל המחדלים השערורייתיים הללו, הקולקציה הסולידית שנבחרה בסופו של יום, עדיין הצליחה, ובלי זיעת מאמץ סרוחה, לבצר בגבולות האי הסנובי את ההוכחה (הבנאלית, ובכל זאת אין עליה עוררין) - שאפילו במדיום הטלוויזיוני המושמץ, ואפילו בלי תקציבי הפקות הענק של HBO, ניתן לייצר טקסטים טלוויזיוניים מבריקים וחריפים.

"המלון של פולטי" קטפה את המקום הראשון בהידוס נונשלנטי. "מה יגידו השכנים" החרתה החזיקה אחריה. במפתיע, על פי סקר שנערך באתר של ה-BBC Prime ומדד את מידת הפופולריות של הדמויות הסיטקומיות הקלאסיות, הייסינת בוקה (גיבורת "מה יגידו") עקפה את בזיל פולטי ("המלון") בסיבוב - אולי כי הדמות של הייסינת' פחות נוירוטית מזו של באזיל ויותר מזכירה לצופים הבריטים את אמא. בכל אופן, שתי הדמויות פסיכוטיות, ושתי הסדרות לועגות לנימוסים ולגינונים הבריטיים - המסתירים מצדם גזענות עמוקה וצביעות נורמטיבית. הסדרה "עלילות הפתן השחור" - בכיכובו של רואן אטקינסון ("מיסטר בין") - המציגה שושלת אצולה מגוחכת, הגיעה למקום השלישי. במקום הרביעי נזנחה לרגע הביקורת הפוליטית לטובת ביקורת תרבות רחבה יותר, בצורת "פשוט נהדרת"- סדרת הקאלט שמציגה תמונה פתטית של המשפחה המודרנית. "כן אדוני השר" השנונה, הגיעה רק למקום החמישי. וכך הלאה, סדרות שמאופיינות בבריטיות יתרה ("הכומר מדיבולי", "על שוטים ואנשים", "רגל אחת בקבר") וכאלה שמנתחות תופעות פחות לוקאליות במובהק ("זיווגים", "מישהו מטפל בך") - ועל כן זכו להיות מעובדות למוות ו\או מפולחנות עד כדי זילות בארצות הברית.

ומה בסך הכל יש בהן, בסדרות הבריטיות המשובחות תדיר? תסריט אינטליגנטי ואירוני, משחק מדויק לרמת הניואנסים ובימוי חכם. בסך הכל, הרי, תוצרת הארץ אמורה להניב תוצאות לא פחות מרנינות. להם אמנם יש הומור בריטי - אבל אנחנו היינו המצחיקולים הרשמיים של העולם קודם, אנחנו המצאנו את המרירות הקומית! אז איפה טעינו? התשובה בנאלית להגעיל (זכייניות פושעות ידה ידה, יאקוזת רוממה ידה ידה)- אז נדלג אותה, ונגיע לשירת התקווה שבסופה: כרגע ערוץ 10 וערוצי הלוויין והכבלים נראים כמו הטריטוריה שבה עשויה להתרחש מלחמת הקוממיות של הקומדיה העברית. אם הצליחו, והצליחו, לרגש ולמכר אותנו לסדרות דרמטיות כמו "שבתות וחגים" ו"תיק סגור", אין שום סיבה שנסתפק לעד בגשש החיגר המכונה "החיים זה לא הכל".

רשימת הזוכים בסדר יורד, למי שלא ראה:

1. המלון של פולטי
2. מה יגידו השכנים
3. עלילות הפתן השחור
4. פשוט נהדרת
5. כן אדוני השר- הכתובת על הקיר
6. הכומר מדיבולי
7. זיווגים
8. על שוטים ואנשים
9. מישהו מטפל בך
10. רגל אחת בקבר