יותר מכל הזכיר טקס פרסי אופיר - האוסקר הישראלי - ששודר אמש בערוץ 2, את יום הסטודנט - היית באחד - היית בכולם: חסויות מסחריות ממלאות את האופק, פאשלות על ימין ועל שמאל, סדרה של אנשים שבוחרת להביך את עצמה בפומבי ומשום מה, בשלב כלשהו, כולם גם נראים מסטולים.
אז גם אם לא ראיתם את הטקס, אתם יכולים לנחש מה היה בו. כולם תמיד יודעים מה יהיה הסרט הזוכה, שתמיד הולך על כל הקופה ולוקח יותר מידי פרסים. איבגי תמיד יזכה בפרס - השנה היה זה על שחקן משנה ב"מטאליק בלוז", והפעם הצטרפה אליו גם בתו, בפרס המוצדק ביותר בערב, על משחקה בסרט "אור". אולי לצד "חוק הקולנוע" יחוקקו גם את "חוק איבגי", שימנע את זכייתו בחמש השנים הבאות לפחות. מכרם חורי תמיד יהיה מועמד, אבל כמובן לא יזכה. תמיד יהיה סרט ערבי אחד מועמד, שלעולם לא יזכה. הבנות ידפקו הופעה, והבנים יבואו עם מה שהם מצאו על הרצפה (צל"ש מגיע לשלמה פפירבלט, חבר מועצת הקולנוע, שהתבלבל והגיע עם טוקסידו מפואר, כולל הפפיון). רונית אלקבץ תמיד תתבלט בהופעה גותית שיש מי שיכנה מרשימה ויש מי שיאמר מזעזעת. דלית קהן וליאורה ריבלין תמיד יגישו פרס. ליאור מילר ויעל אבקסיס יגישו פרס בצוותא. תמיד יופיע סטנדאפיסט וילהג משהו על העדפותיהם הקולנועיות של הגברים ממאדים והנשים מנגה. כוכבי הטלנובלה הלוהטת של הדקה יביאו בנאמבר. ואף אחד לא ידבר על פוליטיקה חוץ ממשבית שמחות אחד השנה, יוצא הדופן היה האיש המוזר שלקח את הפרס בשמו של אסף סודרי, הזוכה בפרס הצילום לסרט "עטאש-צמאון", שהקדיש את הפרס לטלי פחימה
והמועמדים בקטגורייית פאדיחת הטקס הם:
נכון, היתה באמת שנה מדהימה. הקולנוע שלנו נהיה בינלאומי, אך הטקס שלו נותר עדיין פרובינציאלי, כמו למשל ההתקוטטות בין רשת, קשת, החלמאים של טלעד שבחסותם שודר האירוע, הוט ויס, שניסו כולם לנכס לעצמם את פריחת הקולנוע הישראלי השנה. רשימת הפאשלות הסטודנטיאליות של הערב כוללת גם סיום חלטוריסטי בעקבות התארכות של הטקס בחמישים (!) דקות, מה שגרר בדיחות מיותרות על אורכו וגרם לזוכה בפרס החיים, אברהם הפנר, אולי האיש היחיד שהיה יכול להיות מעניין להקשיב לו בערב הזה, להסתפק באמירת תודה מהירה. בנוסף צפינו גם בהשמטה של "שנת אפס", שזכה יחד עם "ללכת על המים" בפרס הפסקול, שזוכיו לא זכו לעלות לבמה. בכתוביות לא מתאימות לדבריה של ההיא מהולמרק. בתקלה טכנית של ה-VTR בהענקת הפרס לנחום היימן. ובפספוס ההכרזה על יוסי סידר כבמאי השנה, בסרט לו העדיף לקרוא יו"ר מפעל הפיס "מהדורת השבט". אשכרה.
ברשימת הסטודנטים שעושים לעצמם פאדיחות נכללים דובר קוסאשווילי, שהודיע כי קשה לו לדבר, כי הוא לא הצביע לסרט "את שאהבה נפשי" שזכה בפרס הסרט התיעודי, וגבר בהפתעה על הסרט לו קוסאשווילי כן הצביע - "מחסומים", ובמקום להציג את המועמד לסרט הטוב ביותר, "ללכת על המים", בחר לקרוא בשמו של הנעדר הגדול של הערב, "סוף העולם שמאלה", בבדיחה שלא הצחיקה כלל, בעיקר לא את גל אוחובסקי שעטה על פניו הבעת גועל קלה. לקוסאשווילי מצטרף רשף לוי, שהעדיף להתנהג כמו הילד הרע של הערב ולמלמל מספר משפטים מביכים וחסרי טעם. את הרשימה חותם נחצ'ה היימן, שבדברי התודה שלו העדיף להקריא קטע ביזארי על רון חולדאי שבהה בו מהצד.
אין דתיים אין פרסים
הטקס השנה ייזכר בעקבות זכייתו הגדולה של "מדורת השבט" - סרט, במאי, תסריט, שחקנית משנה ועריכה - והכרזתו של סידר כי "הדוסים", אלה עם השישה ילדים מהנאום של זוכה פרס השחקן, הדוס שולי רנד, לא משתלטים על שום דבר. אז אולי הדוסים דווקא כן השתלטו השנה על הטקס. לדעתי זה קשור לתוכנית ההתנתקות המתמהמהת: מצד אחד ניתן לכם פרסים אבל מצד שני ניקח למתנחלים שלכם את הבתים. סידור מעולה, לא?