בחודש אוגוסט, 1963, עמד מרטין לותר קינג בראש מאתיים וחמישים אלף מפגינים שתבעו שיוויון זכויות. בחודש ספטמבר, 1982, הצטופפו ארבע מאות אלף ישראלים בכיכר כדי למחות נגד מלחמת לבנון. בחודש אוגוסט 2004 הפגינו 20 בנות חשופות-בטן מול משרדי קשת למען הראל סקעת, וגם קיבלו קרטיב בסוף. סטנדרטים חדשים נקבעו עבור שוחרי זכויות האדם בעולם. גאנדי, אחריך.
גם המעריצים המושבעים, אלה שהיו שולפים דולרים בלוד ודורשים את מנת הסקעת שלהם, מוכרחים להודות שהקריז קצת נרגע. זה לא קרה במכה אחת. היה כאן מה שהפסיכולוגים קוראים לו תהליך נפשי. בהתחלה חזרנו לחפש באימיול גם שירים שהוא עדיין לא ביצע, אחר כך התקנו שוב את האנטי-וירוס שמלפני חודשיים, כשלא היה מספיק מקום לתמונות שלו, מחקנו, ובסוף ראינו אייטם ערמומי במיוחד עליו במדור הרכילות, אבל קודם העדפנו לקרוא מאמר של נחמיה שטרסלר על חוק ההסדרים. אה כן, גם הכובע הזה שהוא מסתובב איתו לכל מקום מציב אותו אי שם ברמת העדכניות של בזוקה ג'ו. אז נכון, הספקנו ללמוד שהוא מחלטר בחתונות, ואפילו מפגין נוכחות במועדונים, אבל גם שלומי סרנגה עושה את זה, ועם כתבות על שלומי סרנגה לא מגיעים רחוק בוואלה! תרבות.
מויאל, נעבעך, הוא סיפור שונה. לחמש דקות הוא חשב שהוא כוכב רק בזכות עצמו. הוא תפר חליפה, עבר לרמת גן, ואפילו שכר עורך דין תאב בצע. אלא שבקשת חשבו אחרת, ושלחו את עורך הדין להגן על הומלסים בפרקליטות הציבורית, ואת מויאל לשפוט בתחרות מיס מעלה אדומים. מיס מה? כן, בדיוק. נכון שבינתיים "נר על החלון" מתנגן לו לא רע בגלגלצים למיניהם, והפלטינה של "כוכב נולד 2" מממנת דלק לפיאט ושאר פינוקים. אבל מתגנב חשש, כמאמר המשורר, שמה שאמור היה להיות מפץ גדול עוד יסתיים בקול דממה חרישי.
האופטימים הבלתי נלאים שבין הגולשים, יכולים למצוא נחמה בכך שההראלים לא שורפים את עצמם כמו שקרה לכוכבים-לרגע אחרים. אלה שכיכבו בפריים טיים על בסיס יומיומי, מצאו עצמם זמרי חתונות שרוקדים לפ-דנס לחברי מרכז מזילי ריר. מצד שני הגולשים חובבי הקאמבק יכולים לחכות לחנוכה בו סקעת ומויאל יופיעו בפסטיגל. אבל אז יהיו שם גם מאיה בוסקילה, רוני סופרסטאר והדצים. עד חנוכה, מוקפים בילדים משועממים, בכלל לא בטוח שנדע להבדיל בינהם. יכול להיות שחמש עשרה הדקות חלפו? הכינו את הממחטות, אבל, בכל זאת, גם את הטוקבקים.
מועמד מספר 17 איתי מרקוביץ'
29.9.2004 / 16:17