פאף דדי לא קיר, וגולדן פטיש אוויר

יש את הטרנד החדש הזה עם במאים הודיים בהוליווד. קודם זה היה נייט מ. שאמאליאן עם "החוש השישי" ו"בלתי שביר", עליהם אפשר לכתוב הרבה דברים רעים, אבל אי אפשר להתכחש לטביעת האצבע הברורה של יוצרם, דבר נדיר בהוליווד המשוכפלת. ועכשיו מגיח טרזים סינג עם הגירסה שלו ל- EXPRESS YOURSELF. האמת? אחד הסרטים המדהימים שראיתי השנה. האמת? ראיתי די הרבה סרטים גרועים השנה.

אבל עזבו אתכם מטרזים סינג לרגע. ג'יי לו, גבירותי ורבותי, היא על אמת! כבר הרבה שנים שלא זכורה לי דמות נשית כל כך מרתקת, מעוצבת (תרתי משמע) לעילא, סוגסטיבית, א-מינית ובה בעת סקסית בטירוף. ג'ניפר לופז דופקת את הופעת חייה בקולנוע, עד כה. נכון שסינג מטשטש את קו האופק הרגשי עם הרבה פירוטכניקה, עם עיצוב תלבושות ותפאורה מהמבריקים שנראו בשנים האחרונות, ולמרות החורים בעלילה, ולמרות התחקיר הפסיכיאטרי הבעייתי, לופז לוקחת את התפקיד הנשי הראשי מלא הבשר (הנדיר למדי) שתפר לה סינג ועושה ממנו מטעמים. מאז קארי און מוס ב"מטריקס" לא זכורה לי הופעה נשית כל כך משכנעת.

ולא סתם אני מזכיר את "מטריקס" בכותבי על "תא קטלני". (אגב, THE CELL, הוא בפשטות "התא", מי השתיל לו את "קטלני" ולמה?). לשניהם קווי דמיון משותפים. שניהם עוסקים בתודעת האדם, שניהם דנים בסוגיית הפרט מול המכונה, שניהם מתאמצים למצוא סדר בכאוס טכנולוגי גדול ממידות האדם המודרני. אלא שבעוד "מטריקס" הוא משל על סיפור המשיח, על זהות הבורא ופארסה על ז'ול ורן ונגזרותיו, "תא קטלני" מנסה להיות "שתיקת הכבשים" פוגש וידאו קליפ של רובי ווילאמס. אבל המכנה המשותף הגדול לשני הסרטים הוא, כמובן, ההיתלות - הכמעט מוגזמת - בפעלולים. ל"מטריקס" לקח שנתיים לצאת מעור הדי.וי.די וליהפך ליצירת מופת, "תא קטלני", אם יצרף אליו מאמינים נוספים, יפתיע אותי מאוד אם לא ייהפך לסרט פולחן.

סיפור העלילה נסוב סביב תודעתה של ג'יי לו - הבלתי נשכחת, כבר אמרנו? - פסיכולוגית המנסה לחדור לתודעתו של רוצח שפל, בעל מאפיינים התנהגותיים סכיזואידיים. לשם כך היא לא נעזרת באינטואיציה נשית עתיקת יומין, אלא במכונה המסוגלת לחבר בין מוחות של אנשים וליצור שדה תודעה משותף למחוברים למכונה. בהפשטה מתוחכמת של עולם המציאות המדומה, האקסית של פאף דדי חודרת למוחו של הרוצח ומנסה לשתות ממנו מידע לגבי מקום אחזקתה של קורבנו האחרון, נערה תמה. בתווך היא מחליפה תלבושות, תסרוקות, ואביזרי הנעלה. לא נסגיר את הסוף, אבל נרמוז שהוא איננו המפתח להבנת היצירה, בניגוד ל"מטריקס". אבל כאמור, בעולם הזוי מי צריך מפתחות, בעיקר כששומרת הסף היא לופז? חבל"ז על החבל"ז כמה שזה חבל"ז. ואל תגידו שלא קראתם את זה כאן בפעם הראשונה.