ישראליטי

לפני 56 שנים הושק במזרח התיכון פרוייקט הריאליטי הגדול בהיסטוריה. לשם כך גויסו כל האמצעים הדרושים להפקת שואו ממכר: סט בדוק ומוכר, מימון נדיב מכל קצות התבל, בכל פינה הותקנו צוותי צילום שכבר הספיקו להפוך לחלק אינטגרלי מהנוף, וכמובן, הכוכב הנולד שלנו – עם קטן ותאב פרסום שנבחר מבין כל המועמדים להתיישב על אי זב חלב ודבש בתוך ים של מוסלמים זועמים, ולהטריף להם את השכל במשך חמישה עשורים. הראש היהודי ראה כאן הזדמנות שאין שנייה לה ודאג לכך שהסיקור שנקבל יענה על כל כללי הז'אנר:

מציצנות וסדיזם: צופינו בחו"ל אוהבים לראות דם כל עוד הוא לא דמם שלהם. עם זאת, ישנו דבר אחד המאפיל אפילו על הסכסוך האלים בין המשתתפים - לראות משתתף המסוכסך עם עצמו. ובנקודה הזאת, רבותיי, עקפנו את המתחרים שלנו בסיבוב.

תחרותיות: כי בסופו של דבר כולנו "רצים לבית הלאומי", עם אופציה להרחבה. וגם אם לא נזכה בפרס הנכסף, עוד לא אבדה תקוותנו להיבחר כחביבי הקהל.

התערבות צוות ההפקה בתכנים: כל מספר עונות משנים לנו את כללי המשחק ומנסחים מחדש מה מותר ומה אסור. אם זאת, יש לציין שהכללים אינם שווים לכל נפש. עבודת הבימוי תלויה בטעמה ובכשרונה המשתנה של ההסברה שמחליטה מה ישודר ומה יחתך בעריכה.

How low can you go: צופינו נוטים להשתעמם בקלות, על כן יש להנמיך ללא הפסק את רמתה הירודה ממילא של התוכנית. אם בעונה הקודמת ראינו עירום חלקי, הרי שבעונה הבאה יפשטו מהמשתתפים את עורם. בריאליטי כמו בריאליטי - בשביל צומי צריך לזעזע. "קו אדום" ו"הסלמה" הם שניים מהמונחים שמטיבים לתאר את הנמכת רמתם של תכני הצפייה.

ואל לנו לשכוח את כלל הברזל האחרון של הז'אנר: אין תסריט קבוע מראש ואין מפת דרכים לעלילה.

ובתוך כך, ישראל חוזרת לראש טבלת הרייטינג וכולנו מחייכים למצלמה. הדרמה בעיצומה ואחוזי הצפייה נוסקים מעלה. כי בגלל השקט המשכר והמשקר הזה כבר התחלנו לחשוש שהפרוייקט אינו משתלם, הרי איננו מקבלים את דמי הכיס שלנו כדי לשבת בחיבוק ידיים!

ברחבי הפלנטה הכחולה תוכניות מציאות קמות ונופלות, אבל רק אנחנו מחזיקים מעמד וממשיכים לבדר את הצופים כבר 56 עונות רצופות. אנו מוכנים לקבל את אהבתם, אנו אוהבים לספוג את שנאתם, רק עם דבר אחד אנחנו לא מסוגלים להתמודד – עם אדישות.