אין רינגטון לאהבה

בניגוד ללא מעט שחקני תיאטרון ישראליים, אשר נוהגים להקצין את דמותם - על הבמה ומחוצה לה - עד כדי כך שבכל פעם שהם מגלמים דמות שאמורה לבקש במסגרת התפקיד "אש לסיגריה" נדמה לצופה המבועת כי מדובר בפירומן, דרור קרן הוא שחקן מדויק. לקרן יש תכונה משמעותית ביותר לשחקן מעולה: פרופורציות. לא מדובר באיזה אבחנה מקורית. הקונצנזוס על כישוריו הוא מהסוג שפוליטיקאים מוכנים להתאבד בעבורו. לפיכך גם את הפרסומת המסחרית הראשונה שלו – ואין עם זה שום בעיה, כמו שאומרים בפולנית, הלוואי על כולנו - הוא משחק מצוין.

מדובר, למי שהשכיל להתחמק ממסך הרדאר הקולקטיבי לאחרונה, בפרסומת החדשה לסלקום, פרסומת שבה מגלם קרן בחור מאוהב באופן הבראשיתי ביותר. קרי, ברגעים בהם אתה הופך אינפנטיל בכל שס"ה הגידים ורמ"ח האיברים, ועוד ליד החברים.
פרסומות מעוררות על פי רוב תרעומת ציבורית כשהן נשענות על סטריאוטיפים סקסיסטיים, מיניים או גזעניים. בחסות משרד הפרסום שהגה אותן, המהומה התקשורתית רבה. הפרסומת שלהלן, יאמר מיד, איננה כזאת. כולה נופת צופים מתקתקה. ובכל זאת ואף על פי כן, אין ראויה מהפרסומת הזאת לחרב הצנזורה. העילה: זילות האהבה.
כי בכל פעם שקרן משתטה על המסך הוא הופך את הממד האהבלי שטמון באהבה - אחד המרכיבים הקריטיים במתכון - לפרקטיקה מסחרית. כל החן שכרוך בהשתטות ברגעי המחץ של האהבה נעוץ בראשוניות, במקוריות, בבלעדיות שהשגת על הזכות להתקיים כמפגר.

הנזק המצטבר, לפיכך, מהפרסומות - מילא סרט, אבל פרסומת - של קרן כרוך בכך שכמו אותן מנגינות מטמטמות שמתנחלות לנו כמאחז קבע-ארעי בראש עקב הטרטור הבלתי פוסק שלהן באמצעי התקשורת, הרי שמעתה, בכל פעם שתפלוט משהו טיפשי ברגעי החסד של האהבה - תרגיש שמישהו עשה את זה לפנייך, ועוד קיבל על זה כסף. יתרה מכך: אם הפרסומת תמשיך לצבור מאזינים וצופים לא ירחק הרגע בו תחוש את הכלל המצמרר - אני מאוהב משמעו יש לי מנוי לחברה סלולרית. אם זה לא חורבן תשתית הנפש, מה כן?

כבר עתה קל לדמיין, ביגון, את הבחור, שברגעים אלו מתאהב עד כלות בסיוע משפטים מהז'רגון של גילאי 3-8, כשהוא נאלץ נעבעך להתמודד עם בחורה שמעתה תסרב לקבל את ההשתטות שלו תחת הסיווג הקלאסי "איזה חמוד", הואיל ומה שיעבור לה בראש זה "וואלק, המפגר הזה משחק לי אותה מישהו מהפרסומות, ועוד חושב שאני אענה לו?".
קיראו לי אודטה דנין, קלסו אותי עם הכינוי ורדה רזיאל ז'קונט – לא איכפת לי. כי אם אתם לא מסוגלים לאמוד את הנזק שבפרסומת הזאת כנראה שאתם לא מאוהבים, או לפחות אחרי השלב הראשון. או חמור מכך: אנשי פרסום בעצמכם.

בניגוד לטרוניות הקבועות על פרסומות שיש להוריד עקב השוביניזם שטמון בהם ושאר הבלה בלה בלה, השיעתוק הטכני של האהבה, כפי שהוא מוצג לפנינו בפרסומות הזאת, באמת מהווה פגיעה אנושה, חוצת מגדרים ומגזרים, בערך היחידי שמצליח להתנשא מעל החיים עצמם - האהבה. מישהו מסוגל לנסח לי את זה כעתירה לבג"ץ?