פילם נואריאליטי

ישבתי לבד במשרד, לבוש שחור, מדבר לעצמי, מדליק סיגריה, מוזג כוסית ומדי פעם בוחן את הזיפים במראה הקטנה שליד הדלת.
בחוץ היה קר וחשוך. "לעזאזל," רטנתי, "שעון-חורף עושה אותי עצבני וצמא." מזגתי כוסית נוספת. כשהתכוננתי ללכת הביתה עם הכובע, המעיל והפנקס בכיס הפנימי, נשמעה הדפיקה. האור הרך מהמסדרון הטיל צללית קלאסית של גוף צ'לו על הדלת. כשנכנסה, החדר הואר. התאמצתי להתנהג במקצועיות.
"כאן זה טור-נואר?"
"זה מה שכתוב על הדלת."
"אני מחפשת את יו-"
"זה אני."
"בקשר לט-"
"טור. אין בעיה. זה מה שאני עושה. כמה מילים ועל מה?"
"350, ריאליטי-טי.וי," היא התיישבה מולי, מאוד מתוחה, "אני משלמת גם הוצאות."
"אני שמח בשבילך מותק," אמרתי, "אבל הריאליטי גוסס."
"הו, לא!" כיסתה את פיה והחניקה זעקה.
"תראי בעצמך." שלפתי שתי ידיעות שקיבלתי לפני כמה ימים.
"יהודה לוי דחה הצעה להנחות תוכנית מציאות שתעסוק בהקמת להקה חדשה." הקריאה בקול רועד.
"וזה", התקרבתי כדי לתת לה את השנייה. היא הריחה כמו צמר גפן מתוק.
"ציפי שביט וספי ריבלין ינחו תוכנית ריל-טי.וי חדשה," הנייר בידיה הצטמרר, "המנחה המנצח יזכה ללון בבית, המפסיד ייאלץ לישון באסם."
"באסם!" הדגשתי, "את מבינה? כל ז'אנר טלוויזיוני שמישהו כמו יהודה לוי מסרב לגעת בו עם מקל," הסברתי בקול נמוך מהרגיל, "אבל מושך סלבריטאים שפג תוקפם עוד לפני שנולדת, משול למת. ראית פעם "ציפיטפוט", מותק?"
היא הייתה צעירה מדי והסתכלה עליי בעייני איילה-מול-משאית-בכביש-הצפון.
"זה פשוט," המשכתי, "בקרוב לא יהיו תוכניות ריאליטי. לפחות לא כל-כך הרבה כמו עכשיו. יותר מדי סלבריטאים. אין מספיק תוכניות אירוח בשביל כולם. ולמה לעזאזל," דפקתי על השולחן, "אני צריך לדעת על ליטבק יותר מאשר על אפלטון?"
"אז מה יהיה?", שאלה, מיואשת.
"מה יהיה?" רטנתי, "יחזירו את השידורים החוזרים של סיינפלד ואנשים לא יבינו איך אחרי כל העונות הם עדיין ארבעה, איך לא הצביעו באס.אם.אס להעיף אחד מהם."
היא עמדה עם הפנים לחלון. שוב דיברתי לעצמי. "ואז, מישהו סוף-סוף יקנה סדרה אמיתית ב-HBO' אבל צופים שהתחנכו על הדיאלוגים של אבי וג'ולי לא יבינו למה הדמויות משתמשות במילים כאלה מסובכות."
"אלוהים!" הסתובבה בבעתה, "המלך עירום!"
"כמו תינוק," הסכמתי, "אבל דברי בשקט, מישהו יקשיב וגם זה יפותח לתוכנית מציאות חדשה."
"אז אתה לא מעוניין לכתוב לי את הטור?"
"מעוניין מאוד." הושטתי לה את הדף. היא לא הרגישה שהדפסתי מהרגע בו נכנסה.