ההוצאה המחודשת לרומן הידוע של פרימו לוי "אם לא עכשיו, אימתי?" מבית הספרייה החדשה/ הקיבוץ המאוחד, הוא אחד הפרסומים המשובחים ביותר שיצאו תחת ידי מנחם פרי לאחרונה ואחד המהלכים הספרותיים המתבקשים בעולם הספרות שהופך מסחרי, ציני וחלול מדי שבוע.
פרימו לוי האיטלקי, ניצול מחנות ההשמדה של מלחמת העולם השנייה, כימאי מוכשר ואחד הכותבים המוערכים ביותר שהפציעו אחרי המלחמה, מחברה של "הטבלה המחזורית" האלמותית, "הזהו אדם" וספרים רבים נוספים בתחומים שונים (שירה, מדע בדיוני, קבצי מאמרים וסיפורים קצרים), פירסם ב-82' את רומן המופת החסכני והמדוייק הזה. "אם לא עכשיו, אימתי?" עוסק בבסיסו במיתוס הפרטיזנים היהודים של מזרח אירופה והתנהלותם בשנים האחרונות של המלחמה. מנדל, בעבר שען כפרי שביתו הושמד על ידי הנאצים ובהווה תותחן רוסי עריק המבודד ביער נתקל באחד הבקרים בליאוניד, צנחן רוסי צעיר ושתקן עד אימה. שניהם מזהים אחד בשני את עקבות היהדות הרדופה והפצועה, שתחתיה בוער באפילת הלילות הרצון להמשיך ולהילחם בנאצים באופן עצמאי ויוצאים למסע שיימשך עד שארית חייהם - למצוא בני ברית, חבורות פרטיזנים ידידותיות ומקום חדש עליו יוכלו לחשוב בתור בית. מקום שיחליף את זיכרונות ההרג האינטנסיבי והעשן השחור הסמיך של גופות בוערות.
תנועתם הנואשת מרחיקה אותם יותר ויותר מהטריטוריות הרוסיות המוכרות ומובילה אותם למפגשים הזויים, מרגשים, משעשעים ומחרידים עם האוכלוסיות המקומיות וקבוצות המחתרת הפועלות בקרבן. מנדל, שריד בודד לכפרו ופליט של התרבות האידית עדיין חולם בחשכת היערות על אשתו המתה רבקה, על שעונים הנעים לאחור, על העולם החרב שהוא מותיר אחריו עם כל פסיעה - אך הוא צועד אל לב המאפלייה, אל מחנות פרטיזנים מקומיים שאינם חפצים ביהודים בין חבריהם, אל כפר ניצולים המושמד בפעולות תגמול נאציות, בין צעירים הנשלחים למשימות התאבדות בידי מפקדיהם.
בכפור, ברעב ובתנאי השטח העוינים, בין ציידי פרטיזנים, מאבקי אמון פנימיים, מעשי טבח ואימת ההשמדה המרחפת בנשמותיהם, משרכים מנדל וליאוניד את דרכם בחברת ניצולים נוספים ומתגבשים לכדי יחידת פרטיזנים למודת ניסיון, המנסה לשמור על השפיות ושמחת החיים על אף המלחמה היומיומית. פרימו לוי נמנע במתכוון מתיאורים מפורשים של מעשי זוועה ומציין מפורשות "לא לשם תיאור של מעשי טבח מגולל הסיפור הזה את עצמו". יכולתו המרשימה לתאר את הכאב החלול המקנן בנפש דמויותיו בעדינות ופיוטיות היא אחד מההישגים הגדולים של הרומן.
הפלסטינים הם היהודים של הישראלים
"אם לא עכשיו, אימתי?" הוא ספר העוסק במצבם האנושי של קורבנות מלחמה ורדיפה המחליטים להתייצב מול מבקשי מותם ולהיאבק על גורלן וזכותם לחיים באמצעים הבסיסיים ביותר - חברות, קירבה, שירה, מזון, מין, מוזיקה והרג. בניגוד ליצירות רבות המתרחשות בשואה, כוחו הגדול של הספר הוא בהיותו שופע חיים וחיוניות. עם מיעוט המונולוגים הפנימיים ותיאורי סביבה, עמודי הספר מלאים בדיאלוגים רבים ושופעי הומור, התרחשויות עלילה הרודפות אחת את השנייה, פעילות שוקקת ובלתי פוסקת, תנועה בין מחוזות הבדידות והרעות ושמחת חיים המבליחה בין הערפל והשלג המהווים את נופי מזרח אירופה.
עושרן המילולי של דמויות הרומן, יכולתן לנהל את חייהן בעולם שגזר עליהם מוות ושיכחה, והתגלותן מבעד לעיניו של מנדל האבוד בין תנועתם של שעונים אינספור - הם בסיס כוחו של הספר, המציב את השמדת היהודים לא כמקרה היסטורי פרטי, אלא כהתרחשות מעגלית החוזרת על עצמה בעולם נקמני המאוכלס באנשים נטולי חמלה. אותה חמלה שפרימו לוי מציף בה את נשמתם של קוראיו בכתיבתו המרגשת והסוחפת, בתקווה שאותם קוראים יבינו "שכל אחד הוא היהודי של מישהו", ולמי שטרם הפנים את משמעות הרעיון אף הוסיף פרימו לוי בראיון שנתן לאחר יציאת הספר ולפני מותו - "והיום הפלסטינים הם היהודים של הישראלים".
*"אם לא עכשיו, אימתי?" - פרימו לוי, בית הספרייה החדשה/ הקיבוץ המאוחד