לחמניה ודוקו

ערב שמחת-תורה, וסחבקית יושבת לה ומעלעלת בעיתון "הארץ" תוך שהיא מפגינה את פאסון האינטלקטו-עלקית הכי קלאסה שקיים אצלה ברפרטואר. סחבקית אינה אינטלקטואלית על אמת, שתבינו, וככזו היא זקוקה לעזרים חיצוניים שיחזקו את מעמדה בקרב הבריות כאחת שהשכל שוכן בקודקודה. לצורך העניין, עיתון-אחד-טוב-מול-כל-הצהוב עושה את עבודתו נאמנה והיא ממשיכה לקרוא בריפרוף, תוך שהיא רוטנת לעבר הדפים הגדולים באופן בלתי נתפס, שנתקעים לה בפריזורה.

מה נשתנה, אם כך, הערב הזה מכל ערבי-טיפוח השמנתיות והסולתיות האחרים שסחבקית נוהגת לבלות עם עצמה? ובכן, הפעם, לראשונה מאז שזכרה סחבקית, דפיו הבלתי-צהובים של מוסף "גלריה" נתמלאו בעיסוק שופע מלל (אנתרופולוגי-גרידא-ובלתי-צהוב-בעליל) באמ-אמא של הצהוב - תכניות ריאליטי, והכתבים, שבימים כתיקונם יורקים הצידה בחלחלה בכל פעם שנשמע השם נעמה נתיב, נרתמו בלהט (ובאיומי אקדח, ככל הנראה) לניתוח מעמיק של מגפת-המציאות. אמנם המאמרים עסקו כולם בפנים שונות של "התופעה", אך מאפיין אחד קבוע עבר ביניהם כחוט-שני של פטרונות - הבוז כלפי תת-התרבות שהיא הריאליטי. אחד הכותבים הנכלמים הרגיש אף צורך עז להתנצל על התמכרותו ל"פרדייז הוטל", ישמור הדניס פוטר!

לאור התקף הגועל הכלל-"ארצי" הזה, נשאלת השאלה - האם הכתבים היו מרגישים צורך כה עז ליצור חיץ בינם ובין מושאי כתבתם, גם אם מושא הביקורת היה סרט-דוקומנטרי ששודר בערוץ 8? ברור שלא. דוקומנטרי נחשב לקרם-דה-לה-קרם של העשייה הטלוויזיונית: חשיפת-אמת רגישה המעורבת בקורט מודעות-חברתית ורצון לתיקון עולם. עבודת קודש ממש.

טוב, יסלחו לי כל חסידי-ה"איכות" למיניהם, אבל בעיני, דוקומנטרי הוא עוד ריאליטי, הפעם עטוף בעטיפה של ממתק "עילית". נכון, בדוקומנטריים אין פרס שלעברו שועטים חבורת מתמודדים כעדר תאואים, אך זהו שוני שתקף רק מנקודת-המבט של המצולמים, ואינו יוצר אפילו צל-צילו של הבדל בכל הנוגע לנו כצופים. גם במקרה הדוקומנטרי, יצר המציצנות משתלט עלינו בעוד אנו מקלפים משיירי-המציאות המחוממים את מעטה המניפולציות שהצטבר מעליהן במרוצת העריכה. גם שם יש חדירה לפרטיות, גם שם המצולמים מודעים להיותם מצולמים ומשנים את התנהגותם בהתאם (ומי שחושב אחרת, אני ממליצה בחום על "מחסומים" הדוקומנטרי, ובמקביל, על צילומיו של ב', החייל המכה מהמחסום, שכנראה לא קיבל את תזכיר תקנות הכסת"ח הצה"ליות) וגם בדוקו-בלוף, תאמינו או לא, הרבה מהמניפולציות-הרגשיות שיוצר העורך מעצימות את הסיפור לאין-שיעור, ומקדמות אינטרסים חיצוניים.

אז בסיכומו של דבר, עם שוך הביקורות, אני, בניגוד לכתבי "הארץ", מודה ללא כלימה - אני צרכנית ריאליטי גאה! אתם יודעים מה? אם כבר אז כבר. אני גם מכורה ל"תשוקות".