נכון שאם מגיע גל להקות איכותיות, נניח מ...שוודיה, מייד אומרים משהו בסגנון "מה שמים להם שם במים בשוודיה?". ואם איסלנד משחררת את ביורק, סיגור רוס ומאם, מייד יאמרו "וואו, מה שמים להם שם בהרינג?". אז מה אני אמור להגיד, כשמגיע גל אלבומים מאכזבים מהכוחות הכי אינטילגנטיים ומעניינים של הראפ האמריקאי: מה קיבינימט הכניסו להם ל-וויד? ואולי הם בכלל כולם עברו סופית לקוק. איך עוד ניתן להסביר את השאננות הכמעט מבושמת שמאפיינת את אלבומיהם החדשים של תותחים כמו הרוטס ועכשיו גם טליב קוואלי? משהו לא ברור קורה, כשהראפרים הכי מיוחדים מוציאים את התקליטים הכי רגילים. קוואלי הניו-יורקי התפרסם כשותפו של מוס דף לצמד בלאק סטאר, וכאחד הראפרים המרתקים של רוקוס, לייבל האנדרגראונד הבועט לשעבר. אלבומו הראשון מ-2000 (עם די.ג'יי היי-טק), תחת השם "Reflection Eternal" נחשב בעיני רבים לקלאסיקת הארד-קור אינטלקטואלית. אלבומו השני, "Quality", היה שילוב משובח בין להיטיות סולית לאנדרגראונד.
ב"המאבק היפהפה", החדש והשלישי, הביטים שמנים, ורובם פשוט פצצות למועדוני ראפ. הם מיישרים קו עם ההפקות הנוצצות והחלקלקות, שמאפיינות כמעט כל מסיבת היפ-הופ אפשרית בימינו. טקסטואלית, האיש יודע לכתוב ולהגיש. ולא שיש לי בעיה הכי קלה עם היפ-הופ מסחרי, להיפך. ולא שאני לא מאחל לקוואלי את כל ההצלחה שבעולם, להיפך. אבל כשיבוא לי לשמוע תקליט של ג'יי.זי (ויבוא לי), אני אקשיב לג'יי.זי, לא לטאליב. כשפאף דאדי השתמש בשיר של פוליס ללהיט הפרידה שלו מביגי, נכנסו בו באשמת התמסחרות בסגנון פושעי אוסלו לדין. כשקוואלי משתמש ב"Every Little Thing She Does Is Magic" של פוליס זה דווקא יפה, אבל קיטשי, ומזכיר שהבלאק אייד פיז, הפחות קולים בעיני ה"מבינים", השתמשו פעם באותו שיר ועשו זאת בחן רב יותר. הדואט עם מרי ג'יי בלייג' יכול היה להישמע נהדר בתקליט שלה, אבל כאן הוא נשמע שמאלצי ומאולץ. כשקנייה ווסט והנפטונז מפיקים פה שני קטעים זו אינה יציאה מסחרית מדליקה, כי רוב הפקות האלבום האחרות מתחקות בעקבותיהם. וכשקומון פותח פה את הפה בדואט משותף ומעולה, זה מזכיר כמה זה יכול להיות טוב. נכון לעכשיו, כל האזניים נשואות לאלבומו המתקרב של מוס דף.
טליב קוואלי, "The Beautiful Struggle" (הליקון, Rawkus)
מי ריסס את הוויד שלי?
14.10.2004 / 14:55