מי יתום של אמא?

האלבום הראשון של אורפנדלנד יצא לפני שמונה שנים במלזיה. חברי הלהקה
מגיעים מאזור שאפשר להגדיר כמתחם שבין בת ים לפתח תקווה. מאז הוצאת האלבום במלזיה ועד היום, בלי הרבה עבודת יחצ"נות, צברה הלהקה קהל מעריצים גדול מאד בעולם הערבי. אורפנדלנד היא להקת מטאל, ולכן כנראה לא שמעתם עליה בחיים. אם הטראנס הוא ז'אנר מקופח בישראל, המטאל הוא על סף הבלתי נראה. בסצינה של המטאל אין מכוניות, אין באסים, אין אולטרות, אין מסיבות טבע. לטעמי זאת גם מוזיקה ממש דבילית, אבל זה באמת עניין של טעם. יש אנשים שממש אוהבים את זה. במקרה של אורפנדלנד, חלק גדול מהמאזינים יכולים להבין אל-ג'זירה בלי תרגום.

הסרט אורפנדלנד בבימויו של יוסי רבך שישודר במוצאי שבת בשעה 21:40 בערוץ 8 בכבלים, הוא סרט תיעודי שעוקב אחרי חברי הלהקה במסעם אל הופעה מתוקשרת היטב בטורקיה. אחרי יותר משלוש שנים שהלהקה הייתה מושבתת, אך נוכחותם המתמדת של אימיילים מרחבי העולם דרבנו את הלהקה לחזור לפעילות. הסיפור, בכל אופן, הוא סיפור יפה ומעניין, חבל רק שסרט הרוק התיעודי הוא בדיוק מה שהוא. סרט רוק תיעודי. תחשבו ספיינל טאפ אבל בלי העניין עם הסאטירה ועם הרבה שלושה סימני קריאה, שלושה סימני שאלה ושלוש נקודות. להלן מספר דוגמאות להמחשת הנקודה: קטע מתחילת הסרט – נסיעת מונית לנתב"ג לקראת הטיסה לטורקיה, הנהג שואל את קובי, סולן אורפנדלנד, לאן הוא טס. קובי עונה "לטורקיה. ללהקה שלי יש הופעה מול 2,000 מוסלמים שבאים לראות להקה יהודית!!!!" (סימני הקריאה במקור). קטע שני, אמצע הסרט – יוסי יוצא לסיבוב בעיר, קובי נשאר במלון לסגור עניינים עם ההפקה. קובי מבקש שיביאו לו שווארמה. שוטים ארוכים של קלוז אפים על דוכני שווארמה(...). קטע שלישי, מפוזר לכל אורך הסרט, כל מיני אנשים מוציאים לשון ומזיזים מהר את הראש. לארס פון טרייר היה אוהב את זה.

שלושת גיבורי הסיפור ואבותיה של הלהקה, איתי, קובי ויוסי, נראים אנשים מאד נחמדים. שלושתם יכולים לשמש כארכיטיפים לישראלים בשנות העשרים המאוחרות לחייהם - אחד חוזר בתשובה, אחד מחלים מטראומה, ועוד אחד נשוי ועובד בהיי-טק. שלושתם אוהבים מאד מוזיקה, זה החיבור שלהם וזה משהו שעובר חזק מאד בסרט. אבל מבלי לחלוק ולו קמצוץ מעולמם המוזיקלי, הסרט מאבד מקסמו האינטימי כי הוא נשאר סרט רוק תיעודי. מלבד שיחה עם שני ירדנים במלון ורגע קצר של אום כולתום, לא נראה על המסך שום מפגש משכנע בין המטאליסטים הישראלים והמעריצים המוסלמים. מה שנדמה כמו הבטחה לסוג של ועידת מדריד מסתכם בכמה רגעי אידיליה של פוגו. שום דבר לא מסביר או מתעניין בתופעה ההזויה של להקת מטאל ישראלית על סף פירוק, שעשרות אלפי מעריצים מוסלמים מחזירים אותה לחיים. יש מוזיקה, יש הופעה, עושים פוגו, כולם נהנים, מה עוד אפשר להגיד.

סך הכל, "אורפנדלנד" הוא סרט עם נתונים של שובר קופות, או פריים טיים בערוצי הרשות הראשונה והשנייה. סך הכל, לא כל סצינה בארץ זוכה לתהודה בינלאומית, בטח ובטח לא במדינות ערב. אבל מקום הכרזת העצמאות של תת-תרבות המטאל, "אורפנדלנד" הסרט עושה מנגל בחצר של עצמו. הסרט הוא סרט למעריצים, כל דבר שהוא לא הלהקה או מעריצים של הלהקה פשוט לא מתקיים בארץ המיותמת. גם סצינות של נגינת סאז בחנות כלי נגינה באיסטנבול הופכת למפגן פריטה מטאלי. בלי קשר ל"סכסוך", אפילו כשמדובר בפוטנציאל לשיחה בין שתי מסורות שונות של נגינה, "אורפנדלנד" יימצא את הדרך לייבש אתכם בסולמות פנטטוניים. אורפנדלנד, הסרט והתופעה, ממחישים עד כמה תרבות שהתרגלה להיות בלתי נראית נשארת כזו בעיני עצמה.


"אורפנדלנד", ערוץ 8, יום שבת 16.10, 21:40