תקנו ממנו מכונית משומשת?

לצד מגרש הכדורגל בעיירת הפיתוח יושב אלירן, מתופף על פח צבע ריק, ומסלסל דואטים עם אחיו הקטן. אחרי השיר, אלירן, טבח צבאי בעיסוקו, יספר לאחיו איך יעזור לשקם את המשפחה כשיתפרסם בתור זמר. נשמע כמו קלישאת קולנוע מעוברתת? החצי הראשון של "בילי אליוט" בגרסת גבעת אולגה? זה רק אחד הסיפורים בסדרה התיעודית החדשה "במגרש של גואטה", שעלתה אמש (יום א') בערוץ 24. למרות שמאסתי כבר בשטאנץ הסינדרלה (את "8 מייל" ראיתי רק בשביל הקרבות, וכי אני אוהב כושים), לא יכולתי שלא להתרגש כשראיתי אותו קורה במציאות. וכמו במציאות, ובניגוד לסרטים מהז'אנר, הסוף לא תמיד טוב. תשאלו את אלירן.

"במגרש" היא סיפורו של משה גואטה, סוחר מכוניות ואמרגן פרובינציאלי, ושל החולמים הקטנים שרוצים להצליח תחת חסותו, רובם בתחום הזמר המזרחי (אבל יש שם גם להקת רוק, רקדנית בטן ועוד). גואטה הוא דמות ססגונית למדי – הוא כריזמטי, בטוח בעצמו, אקסצנטרי, נהנתן (בפרק אחד הוא הספיק לעשות גם ג'קוזי וגם מסאז' שמנים), עם סגנון דיבור וסלנג ייחודיים. הוא מדבר על עצמו בשקט, בהרבה סופרלטיבים ובגוף שלישי. בסוף כל פרק הוא עוטה טלית, והולך לרב עם תמונה של אחד מהזמרים שלו (או מי שרוצה להיות) ומבקש ממנו לפסוק אם יש לו עתיד, ואם הוא שווה את ההשקעה של המפיק העסוק. בקיצור, חלום רטוב לבמאי סרטי תעודה.

דווקא הפרק הראשון של הסדרה קצת חרק. הפרק היווה מעין אקספוזיציה לסדרה כולה –נחשפנו שם לגואטה, למשרד שלו, למשפחתו ולאמנית הבית חווה דולב, כולם ודאי הכרחיים במידה זו אחרת לחיבור שלנו להמשך הסדרה. אבל כסיפור בפני עצמו, הפרק לא סחב, אלא היה אוסף אפיזודות קצת מפוזר. מאידך, בשני פרקים נוספים שהוקרנו לעיתונאים, הסדרה התמקדה דווקא באמנים המשחרים לפתחו. יש לקוות שהיוצרים ישכילו למצוא בהמשך את המינון הנכון – ימצו את השפיצים של גואטה ככוכב הסדרה, תוך שימוש בסיפורים המעניינים והמרגשים של הכשרונות הצעירים שסביבו.

באחד המונולוגים שלו, גואטה מספר שהוא מתאים את עצמו למי שיושב מולו. קשה שלא לתהות עד כמה הוא מתאים את עצמו גם למצלמות שמסביבו, בדומה, אולי, לשאלה שעולה למראה כל סרט תיעודי. אבל לא רק גואטה חשוד, הצפייה בסדרה ככלל מעלה טעם לוואי קל של בימוי - בואו נקרא לזה "דוקו-דרמטיזציה". מצד שני, לא תפסתי שם אף אחד מזייף על חם, אז מה אני יודע. באחד הפרקים סיוון, שהתייתמה מאמה כשהייתה בת עשר, מתעמתת עם אביה. אבא מטיח בה שחלום המוזיקה שלה הוא לא מציאותי, ושהיא צריכה ללכת ללמוד כדי שתוכל להתפרנס. כשבאותו ערב סיוון הופיעה במועדון מקומי לשיר אחד, אביה הגיע, בליווי חלקי של המצלמה, בדיוק כשהתחילה לשיר. מריחים עשן? אני כן, אבל מצד שני, ההשתנקות בקול שלה כשראתה אותו נכנס היתה כל כך אמיתית, שלא נותר לי אלא להאמין לה. בכל מקרה, נדמה שמי שעומד מאחורי הסדרה מרגיש בנוח עם מדיניות העמימות התיעודית שלה.

מי שבוחר לקנות את אמינות הגרסה, או להתעלם כליל מהשאלה, יוכל לצלול לתוך הסיפורים הקטנים בסדרה. אם גם אתם ביליתם לילות מול האודישנים של כוכב נולד, ותהיתם מה הסרט שעובר בראש של המתמודדים, תוכלו לקבל פה תשובה. מצד שני, לא תמצאו פה את המיינסטרים של ערוץ 2, אלא פרובינציה לגבה – סיפורי סינדרלה שאין להם סוף טוב, מצוקה כלכלית שמפרנסת את הרצון לשיר ולהצליח, ואנשים שהחלום שלהם זה להופיע במסעדת דגים באזור התעשייה של חדרה. ורק שגואטה יציג אותם כ"היורש של זוהר".