וילה דולורוזה

"You spin me round round baby round round, like a record baby" (Dead or Alive)

היה זה דווקא להיט האייטיז החביב של דד אור אלייב, שהצליח להגדיר את הנעשה בפרויקט Y בשבועיים האחרונים. קודם כל בגלל השימוש המוגזם שלו במילה בייבי, שמזכיר את השימוש האקססיבי במלות התואר "כפרה", "נשמה", "אחי" ו"עיניים" בפרויקט עצמו; שנית, מכיוון שהספין התקשורתי שרוחש ובוחש סביב הפרויקט, ביוזמת ההפקה שלו, הוא אחד המתוחכמים שראינו בתקשורת האלקטרונית בשנים האחרונות.

ההתנהלות של הפקת הפרויקט אינה שונה מכל התנהגות מערכתית טיפוסית בחברה הישראלית של השנים האחרונות, זו שהמחויבות העקשנית שלה ליעדים שהציבה לעצמה מעבירה אותה על דעתה - ואנו יכולים לדבר כאן על ערוץ 10, הפועל תל אביב כדורגל או ממשלת ישראל. בואו נודה בפה מלא - פרויקט Y שתיים הוא כישלון. אין בו מחצית מהדרמה, התעוזה והפסיפס האנושי שאפיינו את הפרויקט הראשון, והפכו אותו מתכנית לוויין שולית בערוץ נישה, לתופעה מדוברת. מה כן יש לו? צבא עיתונאים מגויס שמחויב לסקר את הפרויקט, לא מתוקף היותו בון טון טלוויזיוני קאלטי-טראשי כפי שהיה הפרויקט הראשון, אלא מתוקף היערכותה של התקשורת לאפשרות שייהפך לכזה. ואני אסביר.

מקרה דומה היה העיסוק ב"כוכב נולד", תכנית מציאות נוספת, שהחלה את דרכה כעוד תכנית בידור שקל להתנשא מעליה, והפכה במחי נינט למגפה כלל ישראלית. ההצלחה של "כוכב נולד", כפי שהיטיב לנסח בדיוק לפני שנה בעיתון "העיר" אמנון רבי, תפסה את האליטיסטים מהתקשורת עם המכנסיים מופשלים. איש מהם לא ציפה לווליום ציבורי כה גבוה, ולהתפשטות הגרורות באופן כה משולח רסן, לא רק בפריפריה המסעודית, אלא גם בתוך תל אביב רבתי. אי לכך, לעונה השנייה של "כוכב נולד" כבר הוכנו טורים קבועים במגזינים האינטרנטיים המובילים, סיקורים יומיים, הדלפות רכילותיות וניפוח מעבר לכל פרופורציה, בהתחשב בעובדה שאותה עונה הייתה חלשה בהרבה מקודמתה. לא ההראלים, לא הגברת גרישקוב ובוודאי שלא נערות באווירת חומוס כמו שירה חן הכילו קמצוץ מהכריזמה של נינט, גבסו או שירי מימון, ולראייה, אין לאיש מהם התקדמות קרייריסטית משמעותית. אולי ב"קלאב-מד" החדש שנבנה באילת בונים עליהם חזק.

אם נחזור לפרויקט Y הנוכחי, נראה שהסיטואציה התקשורתית היא כמעט זהה. הפרויקט הראשון קיבל תאוצה תקשורתית רק אחרי שבווילה המסוגרת ביקרה דנה ספקטור ופירקה את החבילה ממטעניה הרגשיים, ויצרה חיץ בתוך משולש הזהב של אורן-דיקלה-יוגב. עד לאותו רגע, היחיד שסיקר באופן קבוע את הפרויקט היה מורן שריר, אז כתב באתר האינטרנט נענע, שהפליא בטורים סרקסטיים על ההתרחשויות בווילה ועל הגיגיו בעקבותיהם. מספיק אם נביט בטור היומי שכותב כיום שריר עצמו על הפרויקט, באתר האינטרנט של מעריב, כדי ללמוד על ההבדלים. בניגוד לסרקאזם המשונן של העונה שעברה, שריר, בדיוק כמו הפרויקט עצמו, עבר לטון רציני, משועמם, כמעט נטול חן; זוהי כמובן לא אשמתו של שריר - מושא הכתיבה, כמו גם הצורך לספק תוכן יומי לגבי אירועים שהם נון-אירועים מוחלטים, הוא שהפך אותה לכה חסרת חשק, כפי שהעיד בעצמו לא פעם. המגויסות האוטומטית הזו, המעקב היומיומי, שלכאורה הכרחיים בתוך צריכת התרבות היומית שלנו, ומאמר זה רק מצטרף אליהם, היא ההישג הגדול ביותר של מערכת הפרויקט וסוללת היח"צ שלה. הישג של סיקור תקשורתי בהיקפים עצומים, חסרי פרופורציה לתוכנית שבסך הכל נמצאת בערוץ מפולח בתוך הלוויין, שכולנו יודעים כמה מנויים יש לו בהשוואה לכבלים, נגיד.

כמובן שמערכת הפרויקט לא יכלה להרשות לעצמה לאבד את הנכס הזה, והחליטה לעשות מעשה. אם ההתרחשויות לא קורות מעצמן בין אוסף הדגנרטים שאצרו להם בחדווה, הן יקרו על אפם וחמתם, תוך כדי הנחתות חוזרות ונשנות מלמעלה. אין כמו קרקע נשמטת כדי להשיג הישגים משמעותיים. תשאלו את אריק שרון. כך קרה ששורה של מחדלים הפקתיים, כמו הפסקת החשמל, הגילויים לגבי עברה המקצועי של מישל ועזיבתו של אוהד, הפכו, לפחות לדידם של קברניטי התכנית, לאירועים משמעותיים בתוך הווילה. העזבתה של מישל תוגברה בעוד מכה מתחת לחגורה של רוני, יריבתה הגדולה. קשה לראות כיצד הפסדה של רוני, בקרב הענקים שלה מול אלון על מי ייצג את הוילה בתוכניתו של ארז טל ("לא לקחת את זה אישית? פה אחד?"), פלוס חזרתה של מישל בדיוק באותו יום הם מקריים. האם לא היה ברור שרוני, הביץ' וזו שהופכת את כל השעמומון הזה למעט יותר מעניין, תפסיד לאלון בנקל? האם סמיכות האירועים, על רקע איבוד העניין בפרויקט מצד הציבור, נראה למישהו מקרי?

ולסיום, קשה להתעלם מעזיבתו של אוהד. אי של שפיות, גם אם מעיקה לעתים, בווילה. אוהד מגלם בעזיבתו הלכאורה מרגשת בפרק הכפול של אתמול, את כל מה שחשים הצופים כלפי הפרויקט הנוכחי. "חשבתי שיהיה כיף" הוא התוודה. "אם הייתי יודע איך אני ארגיש בסוף השבוע האחרון, לא הייתי מצטרף לפרויקט מלכתחילה. כבר לא כיף לי ולכן אני עוזב." גם לנו כבר לא כיף, גם אנחנו נעזוב בקרוב.