איפה זה יש"ע?

שאלה אחת לא מרפה מצופי "המלחמה הבאה", שהוקרן אמש במסגרת שידורי קשת, גם בתום השידור. האם אנשי הימין הקיצוני המופיעים בסרט הם-הם גיבורי הציונות, צאצאי לוחמי המחתרות, ממשיכי האתוסים עליהם גדלנו. האם רק אנחנו הפכנו למתייוונים, או שמא מדובר במוטציות ציוניות מעוותות ששכחו לסנכרן את עצמן לרוח הזמן והתקופה? קושיה מעניינת שראויה, גם מבלי להידרש לויכוח מי צודק, למחשבה. אולם, כצפוי, ערוץ 2 לא הותיר לה יותר מדי מקום. אלא שלמען האמת, הפעם הייתה זו נקודת הכשל היחידה. בניגוד למסורת של קשת, לפיה כל מה ש"אחר" מנותב מיידית למשבצת הלא נודע המאיים – זה היה אחד הסרטים הטובים שהוקרנו כאן בשנים האחרונות. סדרה מעולה של הבמאי דן סיטון שהצליח ללכוד תופעה, שעבור רובנו הייתה חמקמקה כקמטים על בד.

"המלחמה הבאה" עשתה אתמול, למשך שעה (בשבוע הבא פרק נוסף, ולאחריו צפויים עוד שניים), את מה שגדעון לוי כותב במשך שנים, רק מהעבר השני של המתרס: הענקת פנים, שמות וגוונים למי שנתפסים בעיני חלקים ניכרים בחברה הישראלית כאויב שמתאכזר לערבים ולקיום המדינה בד בבד – אנשי הימין הקיצוני.

נתנאל עוזרי, למשל, נעלם מהתודעה הציבורית משום שנרצח ב-2003 כעוד קורבן במלחמת המתנחלים הקיצוניים מול מחבלים פלסטיניים. הסרט חושף את סיפור מותו באופן אחר. עוזרי, צעיר כריזמטי, נשוי לאשה יפה, תפס עצמו כנביא מקראי ושקד על המהפכה היהודית הבאה. חבריו הם אנשים מהסוג שעבורם מועצת יש"ע היא "מועצת ישו". זה אולי סוג ההומור היחידי שהם מוכנים להפגין. אחרי השבר שחל אצלם בעקבות הירצחו של גיבורם תיכננו לצאת למסע ברחבי הארץ עם גופתו של עוזרי בראש. "כדי שהוא יהיה הקורבן האחרון, כדי שלא נסתפק ביללות כמו בהלוויות של חיילי צה"ל", אמר אחד מחבריו.

סיפורו של עוזרי וחבר מרעיו הוא סיפור קיצוני, ללא ספק. אולם האמת היא שהסרט עשה חסד עם המתנחלים הקיצוניים. הוא נמנע מלהשוותם בפשטנות שמאלנית רגילה לשאהידים הפלסטינים, מאחר שלעומתם, הם אינם מקדשים את המוות. סיטון הציג את הנכונות שלהם להקריב אחד למען חברו, את ההתעקשות שלהם, בניגוד למתנחלים המתונים, לא להסתייע בכוח עבודה פלסטיני בעת בניית בתיהם כדי לא לנצל, הוא חילץ את ההגיון בשיגעון.

כל זה, כמובן, לא אמור לשכנע את הצופים לצדד בפעילותם, אשר בשורה התחתונה לא בוחלת ברצח ערבים רק משום שהם ערבים. בפרק הנוכחי בלט בהעדרו ניסיון להתווכח עימם מבחינה תיאולוגית – מקור העוצמה הפנימית של היהודים הקיצוניים האלה – על האופן בו הם מפרשים את התנ"ך. ככלות הכל, על כל פסוק הקורא לנקמה, כפי שהם אוהבים לצטט, ניתן להציג בתגובה "ואהבת לרעך כמוך".

אבל גם בצורה הזאת "המלחמה הבאה" הוא סרט חשוב. בייחוד אם צפית בו מהצד השמאלי של הסיפור – ולעומת אנשי כהנא קשה להאמין שניתן למצוא יותר מדי כאלה שאינם ממוקמים שם. זאת מפני שבסבך העוינות, השנאה והמתח שמאפיינים את הקודקוד הקיצוני הבוער של הסכסוך היהודי-ערבי בעת הזאת, האפשרות הטובה ביותר לכבות אותו היא להפשיט את כל הצדדים הקיצוניים – שלהם ושלנו - מעקרונותיהם ולקרוא אותם באופן אנושי, מיני, מזוקק. עמוק בפנים גם הם חייבים להיות בני אדם.