הניק שעושה את ההבדל

לשלב הסופי של התכנית "קחי אותי שירה" הגיעו שני מתמודדים: ארז ואסף. השניים נבחרו מתוך עשרות גברים עפ"י מבחני אישיות, שלל משימות ומידת הבנתם במוזיקה - משמע האם הם אוהבים את ניק קרשו. מה לעשות שטעמי האישי מוביל אותי תמיד לסוג הגברים שנהוג לכנותם "חננות". אבל כדי שיהיה גיוון, שני הפיינליסטים מייצגים שני תתי-ז'אנרים במשפחת החננות. הבחירה קשה. מחד - ארז טל, המשתייך לזן הקרוי "חננת היי-טק". אצלו הכל ממוחשב, פלאי הטכנולוגיה ניכרים באקססוריז והגאדג'טים הרבים שהוא מתהדר בהם. צלחת לוויין באוטו, טלסקופ בשעון היד ופוליגרף לצד המיטה. שיהיה. אין לדעת מתי נזדקק לו.

מאידך - אסף הראל, המקוטלג לקבוצת "חננות הטפלון". חננת הטפלון משתמש בתכונה חיובית אחת שהוא ניחן בה, על מנת להסיר ממנו מטרידים בריונים. במקרה של אסף - החיוך. חיוכו הוא נשקו הסודי, הכופה עליך לעטות ארשת מחוייכת ולהדבק באופן בלתי רצוני בעליצות כל אימת שפרצופו נגלה בפניך.
אז את מי אני רוצה אצלי בסלון, שיתאים לספות בצבע ירוק רעל? חננה משופרת טכנולוגית או חננת אולד סקול? בוגר גל"צ או חייכן מאולץ? והאם זה בכלל משנה, שכן שניהם וודאי מתהלכים ברחבי הבית בגרביים וכפכפי ים - וזה מה שבאמת מדליק אותי!

אני מתחבטת ודומעת כגברת איילון על סטילה: אספ'וש חמוד, אבל איטי. החיוכים לא יצילוהו לנצח. מתישהו יפסיקו במשפחה שלי לסלוח ולאפשר לו ימי חסד, רק בגלל ששירה לא מוצאת בחור אחר. אחי ינער אותו וידרוש פאנצ'ים מהירים יותר, אמא שלי תחנוק אותו עם עוגת מלח כהקבלה מוחשית לאורחים הלעוסים, ואחותי... אחותי לא תגיד כלום. תמיד היא חיבבה קירחים.

החשש שלי הוא שאסף בקטע אינטימי, יהיה טכני כמו בתכנית: "אז עכשיו אכנס בפתיחה דרמטית, אח"כ כמה צחוקים על מודעות שמצאתי, את תצחקי קצת, אבל לא מהכל, כי חלק זה בדיחות פרטיות שלי עם שחר מהלהקה ובסוף תמחאי כפיים". הגישה הזו, שלא מספיק מתאמצת ויותר מדי זחוחה, מסריחה מחוזה דרקוני שערוץ 10 חתם עם אסף ולא מצליח להשתחרר ממנו. כמו עסקת החבילה של שרון, יואב והדירה. אין להפריד. עכשיו כולנו צריכים להתנהג כאילו אנחנו נהנים. לפעמים נדמה לי שאסף בכלל לא מתחרה על האהבה שלי. אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו, לא לא.

ארז בטוח יסתדר עם המשפוחה, אצלנו אוהבים עשירים. אבל נראה לי שאני לא אסתדר עם החברים שלו - לריסה טרימבובלר, הימרי ההילר ועוד דמויות שחוזרות על עצמן, ונדמה שמוצו בתקופת "שידורי המהפכה". העניין הזה של ארז לחזור על אותו שטיק שוב ושוב (ושוב), מזכיר לי שעברתי את השלב הרפטטיבי בגיל שלוש. היה מי שאמר שהוא יצר שפה חדשה שנטמעה בעברית, אבל אני קוראת לזה שטיפת מוח, עצלנות של כותבי הטקסטים להמציא את עצמם מחדש וזלזול באינטליגנציה של הצופים. איפה אתה חי, באמת?!

בעודי בוהה בחתנים הפוטנציאליים, רדפה אותי הסימבוליקה. אצל ארז הראו ארבע פעמים רצוף קטע שבו פידל קסטרו מועד אל מול קהל. כנראה מדובר במשל אודות עלייתו ונפילתו של רודן הטלוויזיה, ארז ילד הפלא, החננה המטילה ביצי פלטינה, שמוצא עצמו מתפקע מצחוק מבדיחת סלפסטיק זולה. חבל שאת עוזי כהן הוא לא ליהק לפינת להטוטי נחיריים מתרחבים. רואה, ארז, יש לך עדיין מה ללמוד.

לאחר היסוסים והתלבטויות, החלטתי לבחור בארז. ולא משום שאני מעדיפה להיות זוגתו של הכוכב לשעבר, מאשר של ההבטחה הלא ממומשת. פשוט נראה לי שהוא יודע את המילים של "איי וונט לט דה סאן גו דאון און מי".