משחק מכור

לעגלת תוכניות השידוכים העמוסה ממילא הצטרפה לאחרונה נוסעת נוספת – "משחק מקדים", תוכניתה החדשה של גלית גוטמן בערוץ 10. על פניו, אין פה שום חידוש. "משחק מקדים" מזכירה מאוד את אחיותיה הבוגרות מהזן הישן סטייל "זה מה יש" המיתולוגית עם דודו טופז ו"בליינד דייט" עם רבקה מיכאלי: מתמודד/ת ראשי/ת שצריך לבחור בין ארבע/ה מתמודדים/ות נסתרות - כשהחידוש העדכני שהתווסף לתבשיל הוא נגיעות ריאליטי הכרחיות, כמו ווידויים אישיים של המתמודדות, שיחה עם אמהותיהן, וכמובן גם עם האקס.

בשורה התחתונה, התוכנית מבוססת על שאלת מליון הדולר: מה חשוב יותר - יופי או אופי? מחד, לכאורה מדובר בתהייה דהויה מרוב שימוש, שאף תוכנית שידוכים לא מצליחה להימנע ממנה. מאידך, "משחק מקדים" אינה הולכת ממש רחוק בניסיון לענות עליה, אלא נשארת באזור השטיקים הצפויים של הז'אנר. זה לא בהכרח רע, ואפילו משעשע לפרקים, קצת כמו משהו שמזכיר בליסת ג'אנק פוד – זה מיותר, אבל זה מהנה. מצד שני, בכל זאת נשאר טעם לוואי קל בפה, שיש בו מעט אכזבה.

במהלך השעשועון, הרווק/ה בוחרים את המועמד/ת המועדפים עליהם על פי מבחנים שונים – צפייה בצלליות של המין השני, בדיקת כרטיסי האשראי שלהם, קריאת קטע נבחר מספר אהוב ועוד פרפראות מטופשות אך חינניות מהז'אנר, כאלה האמורות לסייע להם לבחור את המועמד/ת הראוי/ה על פי אופיים בלבד. רק לאחר שהתרחשה הבחירה על פי האופי, זוכה הרווק/ה לצפות בארבעת המתמודדים/ות והפעם לבחור על פי היופי – כלומר, על סמך מראה חיצוני בלבד. ברגע השיא של התוכנית נחשפות שתי הבחירות – היופי והאופי. אם יש התאמה – כיף גדול. אם אין – על המתמודד/ת להחליט איזו אופציה עדיפה.

מה שהופך את "משחק מקדים" לתוכנית קצת פחדנית מדי היא "בחור עם אופי" - תוכנית ריאליטי אמריקאית שעלתה השבוע בערוץ יס-וויקנד (שקצת כמו הרואין, בהתחלה נותנים לך אותו בחינם – אבל ברור שבעוד חודש הוא יעלה לך הרבה יותר. צאו למרד צרכנים גורף). בניגוד לתוכניתה של גוטמן, "בחור עם אופי" הולכת עם סוגיית ה"יופי-אופי" עד הסוף. התוכנית מגוללת את סיפורה של בחורה צעירה, טובת מראה כמובן, שמצהירה כבר בתחילת התוכנית שהיא בעניין של אופי, ואופי בלבד. בהפקת התוכנית מחליטים להביא לה בהפוכה, ולכן משכנים אותה באחוזה יוקרתית נוסח אלו שאתם זוכרים מ"הרווק/ה". אך במקום מועמדים יפי תואר שיתגוששו על הזכות לחפון אותה, מגישים לה מועמדים שהם, איך לומר, מאכלסים דווקא את הקצה השני של סקאלת היופי, רוצה לומר, שמנים, נמוכים, שעירים ושאר מרעין בישין, או כהגדרתו של הסופר מישל וולבק- חסרי מניות בבורסת המין.

כך נאלצת הרווקה הטלוויזיונית התורנית, לחדוותם של הצופים, להתמודד פנים מול פנים עם הצביעות שבטענתה הראשונית. כעת היא חייבת לבחור שידוך מתוך גלריית המתמודדים ההו-כה-נאה, אותם הייתה מן הסתם מטיסה מחייה במהירות קונקורד בכל הזדמנות אחרת. והנה, מקבלת פתאום השאלה הוותיקה – "יופי – אופי" משנה תוקף קיצוני במיוחד. כזה שבסופו של דבר יוצר תמונה עצובה: מעולם לא נראה נראה האופי מיותר כל-כך.

"משחק מקדים" משחקת בדיוק במגרש הזה, אבל אינה מעיזה להציב מבחנים קשים באמת למתמודדיה. בתור נדבך נוסף במערכת החימוש המתחדשת של ערוץ 10, המעוניין בגניבת צופים מכל מקום אפשרי, היא לא יכולה להרשות לעצמה להציק להם באמת. כיוון שכך, "משחק מקדים" שומרת על פאסון קליל ונעים, מגישה את עצמה בתוך אולפן נאה וצבעוני, מצוידת במנחה רכת דיבור וצרת היקפים, שהסרקזם היחיד שהיא מרשה לעצמה הוא אספקת בדיחות דו-משמעיות (גם אם חינניות למדי) המתייחסות למעמדה כדוגמגישה ומתחנפת ככל יכולתה לנהר המיינסטרים. זה אמנם די מתבקש בהתחשב בערוץ שבו היא משודרת, אבל זה לחלוטין מוציא ממנה את העוקץ.

ב"משחק מקדים" לא יעזו להביא לאולפן ארבעה מתמודדים כעורים, ולעמת את הרווק/ה שלהם עם צביעותם, כפי שקרה ב"בחור עם אופי". גם אם ליוצרי התוכנית היו כוונות טובות – הרי שהתקציב שלהם נמוך מדי והביצים שלהם קטנות מדי. חוץ מזה, "משחק מקדים" מצטרפת לקו השמרני והזקן השולט בטלוויזיה לפיו הרווקות מתוייגת כמחלה שיש להבריא ממנה. מצד שני, היא לפחות מציעה תרופה קלה לבליעה - ונעימה לצפייה.