מיציתי

הפלאפון שלי רטט בשנית ואותו קול חרישי מהכתבה הקודמת הודיע לי בנימה הדיסקרטית שכה אופיינית לו: "הפעם אתה תציג מחקר תיאורטי מקיף על תופעת הריאליטי. אתה נדרש להתייחס להגדרות הז'אנר, להיסטוריה שלו, לפרוייקטים השונים, ולקנח בכמה מילים על המגמות לעתיד. 24 שעות, זוז!"

מי מהמגיבים יזכיר לי כמה זמן אנו כבר מתבשלים במיץ של עצמנו? חודש? חודש וחצי? במהלך תקופה זו שנראית לי כמו נצח, נושא הריאליטי נחרש לאורכו, לרוחבו ולעומקו, והדבר היחיד שנותר לכתוב על התופעה זה שפשוט לא ניתן לכתוב עליה!

ולמרות הקביעה החד משמעית הזו, בנחישות שלא הייתה מביישת את גיא מרוז, שבתי והסתערתי על הנושא מהזווית היחידה שאני מכיר – תחקיר השטח הישן והמעמיק. עיינתי בעשרות מאמרים מקוונים בעלי מידות רצינות משתנות, הדנים ברבדים המרתקים עד אין קץ של הז'אנר, החל מהאתגרים הכלכליים מולם ניצבים ענקי המדיה האמריקאים וכלה בפאנל אלים בנושא "שערות בית השחי של הראל מויאל, לאן?"

סיימתי את שלב המחקר עם נפיחות קלה באזור קרום המוח מעודף האינפורמציה שצברתי, אך מסקנה אחת מרכזית התנוססה גבוה מעל האחרות: לכל אותן כתבות ופורומים תכונה משותפת אחת – כולם, אבל כולם, ללא יוצאי דופן, משעממים ת'עכוזון!

כמה שהופנטתי מן הבהייה האטומה בדמויות המחליפות גרביונים על המרקע, כך השתעממתי מקריאת הטקסטים המשמימים שמתארים את מנגנוני הרבייה העומדים מאחורי אותם גרביונים ואת סטטיסטיקת המשגלים כפונקצית הקרבה למצלמה. אני לא צוחק, קריאת מספר מאמרים בנושא ריאליטי תוך ערב אחד מסוגלת להרדים עדר סוסי פרא במנוסתם. (אגב, אני מניח שזהו הזמן להודות לגולשים האדיבים ששמו את בריאותם הנפשית בכפם ועקבו אחר ההתגוששות המדממת שלנו מאז אמצע ספטמבר).

אין לאן לברוח, הדרך היחידה שמובילה להבנת נושא הריאליטי, רצופה בהתבוננות ישירה בתופעה, תוך ניסיון נואש לא למצמץ. וההסבר לכך הוא פשוט להפליא - תוכניות הריאליטי, כמו כל סוג אחר של תחום אקזיסטנציאלי, הן אובייקט פלואידי שאינו ניתן לפרספציה בכלים רציונאליים. או במילים אחרות: אתה צריך לראות את זה כדי להבין. וכדי להבין את זה טוב יותר, אתה צריך להשתתף.

ואין מנוס מלהודות שהמאמץ האימפוטנטי לתאר את השיגעון נטול התסריט הזה בכתיבה, משול לניסיונות העקרים לתאר צבע סגול לאדם עיוור מלידה - זה ערבוב של כחול ואדום, זה נורא יפה, הוא מאפיין זנים מסוימים של פרחים וגפיים לאחר הנחת חוסם עורקים.... בואו נהיה מציאותיים, אין לזה סיכוי.

אך אל לכם לחשוב שהחנון הכי דידקטי של תחרות "דרושים כותבים" מתנגד בתוקף לניתוח יבש של התופעה הכי רטובה בטלוויזיה. למרות שאיני רואה לנכון לעשות זאת במסגרת הסיבוב הנוכחי של התחרות, הריאליטי הוא ללא כל ספק ממצא פתולוגי מרתק שראוי להיחקר על ידי מיטב לובשי החלוקים הלבנים וכפפות הגומי, במטרה אחת - לקבוע סופית האם אכן מדובר במחלה.