אולפן המסטרינג-לתקליטי-וויניל הטוב ביותר בעולם נמצא בקמדן טאון שבצפון לונדון ושמו The Exchange. שישה טכנאי האולפן שעובדים שם זוכים למעמד של סלבס בתעשיית המוזיקה, וכמו אמנים אמיתיים גם הם נודעים בכך שהם חורטים את חתימתם בחלק הפנוי, הקרוב למדבקה, של התקליט. העבודה הטכנית-כביכול שעושים שם זוכה לסגידה פולחנית, שיש אומרים מביאה אנשים לאסוף את כל התקליטים שעברו שם מסטרינג.
מקס טונדרה, קוסם האלקטרוניקה מהלייבל דומינו, הגדיל לעשות ופשוט קרא לאלבומו השני "Mastered by Guy at the Exchange" (הכוונה לגיא דייבי שהוא אחד מששת המופלאים). רשימת הלקוחות שלהם לא יכולה להיות מכובדת יותר, החל ממפלצות תהילה כגון דפש מוד והדארקנס ועד הכוהנים הגדולים של האנדרגראונד די.ג'יי זינק ורני פילגרם. מסטרינג ב-Exchange יקר בכ-25% מרוב האולפנים האחרים, אבל האגדה מספרת שההבדל בסאונד הוא פשוט עצום. כך שכשהגיע הרגע לעשות מסטרינג לריליס הראשון של הלייבל שלי, לא היה לי ספק למי אני פונה.
הריליס הראשון בלייבל התעתד להיות קטע אלקטרו-ברייקס בשם "קונטקט ג'רוזלם" שיצרתי עם שותפי כלבתא. שם הקטע בהחלט נובע מהרצון לנצל את הבמה שניתנה לנו כדי להעלות במעט את קרנה של ישראל בעיני הגויים, להגביר את זרם הצליינים העולים לרגל לירושלים ובכלל לגמול לאירופאים על כל העוולות המתמשכות כלפינו במועצת הביטחון של האו"ם. למרבה השמחה הצלחנו לגרום לידידנו הדקסורסיסט, די.ג'יי ומפיק אלקטרו בחסד עליון, לעשות לקטע רמיקס פצצות בשביל הצד השני של התקליט.
כיצד כמעט הפך איש הלייבל למעריצה נרגשת
שלושת הימים שלפני הסלוט שלנו ב-Exchange הפכו למרתון מורט עצבים של עבודה באולפן הביתי שלי כדי להגיע למיקס הטוב ביותר שאנחנו יכולים להוציא תחת ידינו. בראשינו רצו כל כך הרבה הנחיות ועצות שקיבלנו לגבי איך-המיקס-צריך-להיות-כדי-שהוא-יצא-טוב-בוויניל, שכשלבסוף נצרב ה-CDR והמילה "MASTER" נכתבה עליו בטוש רועד, כבר לא היה לנו ממש מושג מה עשינו ופשוט התפללנו שהקוסמים ב-Exchange כבר ידעו מה לעשות.
היום הגדול הגיע ומצאנו את עצמנו בדרך הפתלתלה אל המקדש הנשגב. הטכנאי הספציפי שביקשנו הוא סיימון דייבי, המתמחה באלקטרוניקה על כל סוגיה, זה שאיכשהוא תמיד מזהים את המסטר שלו לפי הווליום המטורף והחיספוס המגניב בתדרים הגבוהים. בעוד אנחנו ממתינים בסבלנות לתורנו על כוס קפה, נכנסים בנונשלנטיות לחדר הכמיקל בראדרס שבאו למסטר את החלק הבא בסדרת ה-"Electronic Battle Weapons" שלהם. נכון, נולדתי זכר ועברתי מזמן את גיל ארבע עשרה, אבל למראה הכמיקל בגודל טבעי, בשר ודם, כאן לידי (ולא על הבמה לצד טנקים צה"ליים למי שהיה בפסטיבל פרופסי האגדי), אני חייב להודות שכל מה שעלה בראשי היה שאני חייב להשיג חתימה, ומהר. למרבה השמחה בעניין הספציפי הזה הצלחתי להתאפק, אבל בהחלט היה קשה להיפטר מהחיוך המטופש שהשתלט על שרירי פני ונבע מאופוריה על כך שהנה, אנחנו עושים מאסטר לתקליט שלנו בדיוק איפה שהם עושים את זה.
איך חורטים ויניל
סיימון דייבי התגלה כבחור נעים, שקט ואדיב ששמח לענות לנו על כל השאלות ולהסביר לנו את כל ההסברים, למרות שהוא מורגל ללקוחות קצת יותר מנוסים מאיתנו. תהליך המסטרינג לוויניל כרוך בהעברת המוזיקה מהמקור (CDR או קלטת דאט בדרך כלל) דרך שורה של אקולייזרים וקומפרסורים אנלוגיים אל המחרטה. המחרטה היא מכונה גדולה ומגושמת שכמו נלקחה ממרתפי ממר"מ באמצע שנות השבעים. סיגנל האודיו נכנס אליה והיא מתרגמת אותו לחריצים הפיזיים האהובים כל כך של התקליט ללא ספק עניין מופלא ומרשים יותר מאלף IPODים.
המוזיקה נחרטת על Dubplate (או Lacquer), שזה תקליט אלומיניום מצופה לכה, אותו ניתן להשמיע בפטיפון רגיל, אבל לא באמת עושים את זה כי מטרתו להוות שבלונה להכנת מאות ואלפי עותקים במפעל. במהלך הסשן התברר לנו שגם לסיימון דייבי, אולי גדול טכנאי המסטרינג בעולם ובעל ניסיון של למעלה מעשרים שנה, אין שליטה מוחלטת במסתרי הוויניל. הפורמט הזה הוא פשוט וודו מוחלט אתה יודע מה נכנס אבל אתה יכול רק לנחש בערך מה יצא וגם אז להיות ממש מופתע מהתוצאה.
סיימון עשה כמות די רצינית של נסיונות בעזרת Dubplates רבים עד שהצליח להגיע לסאונד הטוב ביותר. וגם כשהוא הרגיש שעניין הסאונד עבר בשלום, עדיין הוא היה צריך לבדוק את החריטות במיקרוסקופ כמו מפענח תצ"א מיומן העומד לפני פרישה, כדי לוודא שאין חריגות בעייתיות. רק בסוף הסשן, שהתארך הרבה מעבר למה שתוכנן, נטל סיימון מוט מתכת זעיר וחתם על התקליט:
001BUF-
Mastered by Simon at the Exchange
נ.ב. למי שחושב להוציא אי פעם את המוזיקה שלו בתקליט, ההנחיה היחידה לגבי המיקס היא זו: שכחו מכל מה שאמרו לכם, פשוט תגיעו עם מה שנשמע לכם הכי טוב. פשוט, לא?