שלא תגידו שלא אמרנו

היום הוא יום שמח לכל מי ששונא ריאליטי, מרגיש שזה רע אבל לא הצליח לנמק לעצמו מדוע, יום שמח למבקרי התרבות הפופולרית שלא מצליחים להבהיר להמוני צרכניה במה היא חוטאת להם. היום הוא יום עצוב בתרבות הטוקבקים, באם בכלל היתה כזו.

פרוייקט "דרושים כותבים" צמח מתוך ניסיון למצוא פורמט חדש לכתוב על תופעת הריאליטי שתאיה המסורטנים משתלטים על הטלוויזיה ומחסלים כל חלקה טובה של יצירה. מתוך הרצון הזה נבעה התפישה לפיה הדרך הטובה ביותר לסקר ריאליטי ולחדור אל תוך מהותו היא לעשות זאת באמצעות הז'אנר עצמו.

לא יכולנו לבקש לנו דוגמא טובה יותר לתחלואיו של הז'אנר בפרוייקט שקיבל חיים משל עצמו וחשף פעם אחר פעם את חוסר הצדק האינהרנטי שבריאליטי. הרי הזוכים בתחרות הזו, על כל שלביה, היו לא פעם המקושרים יותר ולא המוכשרים יותר, כפי שהיטיב לציין המנצח - איליה ספיצרוב.

התגוששות טוקבקית אלימה הפכה לדבר שבשגרה בכל עימות בין המתמודדים השונים. טינופת אינטרנטית שהגיעה לשיאה במהלך ההתמודדות האחרונה. הבחירה להפוך את ההתמודדויות לזירת מאבקים נמוכה ובלתי נעימה היתה שלכם, הגולשים שבחרו להגיב, ושל חלק מהמועמדים שבחרו לגייס מחלקות שלמות במקומות עבודתם והושיבו אותם לברייקדאנס עצבני על המקלדת. אבל הרי ככה זה בריאליטי, לא האיש הטוב והמוכשר ביותר מנצח.

נקודת אור אחת ניתן למצוא בכל ספיישל כותב נולד, אותו טיפחנו בשבועות האחרונים. במהלך התחרות פגשנו במספר כותבים מוכשרים שיש בכוונתנו לשתף עמם פעולה בהמשך ואין ספק שעוד תפגשו בהם, ייתכן אפילו שבשמותיהם האמיתיים. ובזאת ננוחם.