לונדון וקירשנבאום

הגיע הרגע לו ציפו אינספור פאנטים, חובבי מדע בדיוני, מעריצי חייזרים ומכורי אפקטים באשר יהיו - סרט העימותים האולטימטיבי של החלל החיצון שמעמת את שני המותגים המצליחים ביותר של סרטי החייזרים אי פעם. בימים אלה מגיע "הנוסע השמיני נגד הטורף" להבעיר את מסכי הקולנוע הקרובים למקום מגוריכם בחומצות חלל עמוק ונהרות דם ירקרק זרחני.

"הנוסע השמיני" החל את דרכו כיצירת המופת המקורית, החתרנית ומטילת האימה מ-78', ואילו "הטורף" עמוס החדשנות הטכנולוגית-רעיונית והעומק הפילוסופי יוצא הדופן לתחומו, ראה אור ב-87'. שני הענקים חברו יחדיו למיזם כלכלי סוחף בשטחיותו ותנופתו הוויזואלית, בהפקת ממון הוליוודית. כל אחד מהסרטים המקוריים, שעורר תגובות נלהבות בעת צאתו לאקרנים, הציג זן אחר של אימה קמאית המתבטאת בדמותו של יצור זר, עוין ורצחני שכל תכליתו להכחיד כמה שיותר מחברי המין האנושי המתקיימים ברדיוס פעילותו. החלל החיצון לא איכלס תרבויות מתקדמות ואינטילגנטיות יותר המבקשות לקיים יחסים הדדיים עם יושבי כדור הארץ, אלא תרביות נדירות של מפלצות עתיקות - דוגמיות מעוררות יראה של ציידים אולטימטיביים החפצים בגולגלות אנושיות ובאיברים פנימיים.

"הנוסע השמיני" פעל בפאסיביות של כוכבים נטושים וחלליות הרוסות, בעוד "הטורף" הגיח לביקור איסוף מזכרות בג'ונג'לים הקדומים של מרכז אמריקה. ואף על פי ההבדלים, הפגינו שניהם דפוסים דומים של הרג אכזרי באמצעים שטרם נראו בקולנוע המסחרי. פרטנות וחזון מרשים וחדשני על גבול ההלם הויזואלי.

תוך זמן קצר, התמסחרו שני נציגי זוועות הדימיון האנושי באופן סדרתי. "הטורף" זכה רק להמשך כושל אחד ב-1990, בו דני גלובר החליף את שוורצנגר, ולוס אנג'לס האורבנית החליפה את הג'ונג'ל האורגני. לעומתו, "הנוסע השמיני" המשיך לעוד שלושה סרטים מצליחים - אף אחד מהם לא התקרב לאימה הקיומית של המקור. כאמור, המיתוג של שתי הסדרות הגיע כעת לתהום האולטימטיבית - לזירת הגלדיאטורים ההוליוודית בה יאלצו שרידי תהילת העבר להחריב אלה את אלה להנאת מעריציהם.

סיפור העלילה, מערב קבוצת חוקרים חובבי קלישאות, ציידי חלל, יצורים ראסטפארים וחייזרי חומצה נוטפי ריר. משלחת הממומנת על ידי מיליארדר אקסצנטרי יוצאת לחשוף חורבות פירמידה קדומה באנטרטיקה הקפואה. הפירמידה, הקבורה בעומק עצום מתחת לקרח, מתגלה כמבוך מכני מרשים שתכליתו הקרבת בני אדם לטובת המאבק העתיק בין הטורפים לחייזרים. בין כתליו המשתנים תדיר של מבוך האבן, נאלצים החוקרים לנסות ולפענח את סודותיה המחרידים של הפירמידה ואת מקומה בתולדות האנושות. כל זאת תוך שהם נתונים בין שתי הקבוצות המכורות להרג שקוטלות את כל העומד בדרכם.

חורים של חומצה תוססת שזורים בעלילה ללא הרף, במטרה להאיץ את העימותים הגרפיים הנשנים תדיר ולהביא את הסרט לסיום מהיר. כתוצאה מכך, תחושת האימה הראשונית של חבורת החוקרים המבודדים על קרחון נידח, מתבטלת ללא זכר עם נחיתת הטורפים הראשונים במחנה, ומפנה את מקומה לסרט פעולה מהיר, חלול ומהנה.

הטורפים הם כמובן המועדפים בקרב הגלדיאטורים העתידני הזה. אנושיותם עטורת הקסדות וחובבת כלי הנשק המושחזים, היא מקור להזדהות אוטומטית מהסוג המאפיין סרטי אקשן/אפקטים. הנוסעים השמיניים, לעומתם, מורדים לדרגת רמשים מעוררי פלצות, חפים מכל מקוריות ועוסקים בחזרה על מהלכים מסרטים קודמים ללא שמץ של בושה (בכל זאת, חייזרים). אז עכשיו, כשכל אחד יודע מי נגד מי, לא נותר אלה להתבונן בשלל ההמצאות הויזואליות וביכולתם הטכנית של המתכנתים ליצור נופים קיצוניים ואתרי קרבות מרתקים. יאמר לזכותם של האחרונים שמלאכתם נעשית נאמנה, והפירמידה המופרכת שעיצבו במעמקי הקרחון מאפשרת להם לא מעט העמדות מרשימות ומסוגננות לפני ואחרי העימותים.

הקרבות עצמם נוטים לחוסר בהירות, והם מתחמקים מהצגת עניינים בצורה נהירה ומובנת. כתוצאה מכך, נוצר חוסר אכפתיות של ממש לגבי המתרחש. מתוך השחקנים המגלמים את חברי המשלחת השונים בסטנדרטיות בינונית ומטה, מתבלט לשבריר שניה לארס הנריקסון (ששיחק את בישוף, האנדרואיד הידידותי, בחלקים 2 ו-3 של הנוסע השמיני). חבל שלא הצליחו לשבץ גם את שוורצנגר בתפקיד זעיר של שני משפטים, רק בשביל המסורת.

לא יעזור בית דין, מדובר בסרט חייזרים בו מככבים באמת רק החייזרים על נוכחותם האפקטיבית מרובת שכבות האפקטים. בתור שכזה, זהו סרט מבדר, יעיל ונוח לאריזת מתנה מהודרת. כמו שנאמר, במקום בו אין דגים גם סרטן ייחשב לבעל קשקשים. אז בהיעדר היכולת לשחזר את אימתם של הסרטים המקוריים, גאונותם החד פעמית ועוצמתם הקולנועית, נותרנו עם 100 דקות של פעולה, לעיתים מהודקת כחגורת הצלה ולעיתים רופפת כשן שבורה. כאקשן/אפקטים בהצגה יומית, מדובר בתמורה לא רעה בכלל לכסף.