רצח רבין

קשה שלא להתאכזב מ"כותל האמנים" שמסתיר את בניין עיריית תל אביב, וזכה ליחסי ציבור טובים כל כך בתור "הפרופיל של תל אביב". דיוקנותיהם של 240 אישים על שמם קרויים רחובות בעיר חוברו להם יחדיו לפסיפס מקושקש, שמצליח לעורר געגועים נוסטלגיים עזים לחזית האפרורית האורגינלית של הבניין שתכנן האדריכל מנחם כהן בשנות ה- 60; זאת שאמרו עליה שהיא פשיסטית, מונומנטלית ומכוערת, שהאהדה אליה היתה עד כה בעיקר נחלתם של קומץ אינטלקטואלים מביני עניין.

הרעיון כשלעצמו אינו רע, ויש בו אפילו מימד חתרני. האישים המונצחים בפרוייקט אינם תל אביבים יותר מאשר לאומיים, ורחובות הקרויים על שמם קיימים בכל עיר בארץ. באותה מידה ניתן היה לתלות את דיוקנותיהם על חזית משכן הכנסת. כך שאפשר לראות בניכוסם לפנתיאון העירוני, מעין התרסה על הפנתיאון של המדינה (אין זה מקרי שדווקא יוזמת ואוצרת התערוכה, קטי בר, בחרה להנציח סמלים אנונימיים המייצגים עניניים לאומיים). מה חבל שהאישים הממלכתיים הללו אינם מייצגים דבר ממה שיכול היה להיות "פרופיל תל אביבי".

יש הרואים בפרופיל העיר את חזותה החיצונית – רחובותיה, עציה, התחבורה והארכיטקטורה שלה, או האופן שבו מנוהלת מערכת הביוב שלה. יש כאלו שסבורים כי הפרופיל העירוני, ובמיוחד בתל אביב, מורכב מתושביה, אותם ניתן למצוא דווקא ברשימת הקרדיטים של האוצרים והאמנים באותיות הקטנות של הקטלוג. רק מי שיתאמץ לקרוא אותן, ייחשף למיתולוגיות של העיר מפי האנשים שחיים ופועלים בה (לא כולל זוג האמנים הירושלמים שקישטו את השלטים בתל אביב בציורים מקסימים של לבבות דיגיטאלים).

בניגוד לכוונות ולציפיות, הפוסטר המטולא אינו מיטיב עם הפנים והשמות שהוא מנציח, גם לא עם האמנים המקומיים. במסווה של תמיכה באמנות, התליה ההמונית יצרה חזות קקופונית שמטשטשת את היצירות עד שלא ניתן להבחין ביניהן. במובן מסוים זה אפילו מבזה את האמנים שנקראו להציג את מרכולתם כמו היו ברגים בפס הייצור התרבותי של העיר. רובם, כמובן, אינם זוכים לתמיכה שוטפת מחוץ למסגרת מגלומנית שכזו, וממילא לא יונצחו בתור שם של רחוב.

יש הרואים בפוסטר השטוח שנתלה על הבניין המוזנח ביטוי נוסף להתעללות השיטתית בו. רק עכשיו, לראשונה מאז נבנה ב- 1965, משפצים אותו (כמה ישראלי, כלומר – כמה תל אביבי), וגם זאת - רק לאחר שהפך למפגע בטיחותי, כשחלקים ממנו פשוט התפוררו ונשרו. תחילה הוסרו ממנו מדפי הבטון הבולטים שיצרו את החזית האופיינית והצלו את חדריו (בתקופה שבה לא היה מזגן לכל פועל). כעת - מסתיר "הפרופיל התל אביבי" את נבחרי העיר, כמו גם את אתר הבניה שבו הם אמורים להמשיך לעבוד. אולי עדיף היה להשתמש במודעה יפה של קוקה קולה.