וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ז'יז'י ת'ישבן

אמיר אגוזי

1.11.2004 / 13:33

הבשורה ע"פ ריו דה ז'ניירו היא ראפרים עם מוסר ירוד ופה מטונף. קוראים לזה ביילה-Fאנק וזה ינענע לכם ת'תחת

מיקסטייפ שמתעד את הצלילים השולטים במסיבות הכי מטונפות אי שם בלב המאפליה של הפאב?לות, שכונות העוני שבצפון ריו דה ז'ניירו, עובר ידיים ועושה את דרכו צפונה ומערבה ללוס אנג'לס, ניו-יורק ואירופה. לא עוברת שנה, וקטע אלקטרו-בייס רוצח עם ראפ בפורטוגזית מעטר פרסומת לג'יפ של ניסאן. השיר נקרא "Follow Me, Follow Me", או במקור הפורטוגזי "Quem Que Cagetou?" ("מי הוא המלשין?"), והוא הסנונית הראשונה שמבשרת על הגעתו של טורנדו מוזיקלי, שרק הזמן יעמוד על עוצמת הנזק שיוותר מאחוריו. בינתיים, הדיווחים מתריעים על הנפות ידיים, שריקות שמחה וקפיצות בלתי נשלטות של מאכלסי רחבות מופתעים במסיבות שונות בעולם, מפסטיבל סונאר בברצלונה, מסיבות Favela Chic בפריז ורדיו 1 של הבי.בי.סי, שם התארח בתוכנית הבריזבלוק דיג'יי מרלבורו, בעל תוכנית הרדיו הפופולריות ביותר בריו, הנמנה על חלוצי ובולטי סצינת הביילה-פאנק שלה (Baile Funk, ביילה משמעו ריקוד, ובפי המקומיים היא מכונה בקיצור "Fאנק", ההסבר בהמשך).

על הטרק המדבק, שהופיע לראשונה לפני כשלוש שנים בפסקול הסרט הברזילאי "The Trespasser" ושממנו נחטף בהצלחה לפרסומת המדוברת של ניסאן, שאף זכתה עמו במקום השני לפסקול הטוב ביותר בטקס פרסי הפרסום הצרפתיים ל-2003, חתום ההרכב "Tejo, Black Alien and Speed", שיתוף פעולה בין מפיק היפ-הופ מסביבת ריו עם צמד ראפרים מסאו פאולו. הקומבינציה אירונית במעט, לאור העובדה שהסגנון שנחשף בעקבותיו משויך אקסקלוסיבית לפאבלות של ריו. תשכחו מריו שהכרתם או שמעתם אודותיה, עיר של סמבה, קופה-קובנה, קפיריניה וקרנבל – לצעירים של ריו היום ישנה רק עיר אכזרית אחת, והיא כולה Fאנק. המוזיקה עצמה רחוקה שנות אור מכל מה שמזוהה עם הבוסה נובה, הסמבה, הטרופיקלה ושאר הסגנונות המסורתיים של ברזיל, וגם כלל אינה קרובה לקטעי האוס לטיניים. ממש לא. זה אפילו לא דומה לדראם-אנ'-בייס הברזילאי שהכה גלים לפני שנתיים עם עלייתו של הליקוויד-Fאנק המרוכך (די.ג'יי מארקי ו-XRS). אלו ביטים אלקטרוניים מלוכלכים, פשטניים ויעילים, המלווים באם.סיז עם מוסר מדורדר ואוצר מילים מטונף, שכמעט ואינם סוטים מן התימות הנצחיות של סמים וזיונים, ובכך גם נבדל הביילה-Fאנק לא רק מוזיקלית וקצבית, אלא גם תוכנית, מהראפ הפוליטי והחברתי שנעשה בסאו-פאולו האפורה.

לא רוצה עוד דיסקו אני כבר לא יכול

מנין הגיח היצור ההיברידי המוזר, ובה בעת כל-כך אנרגטי וסוחף הזה? בדומה מאוד לאופן התפתחותה של תרבות הסאונדסיסטמז בשאנטי טאונז של ג'מייקה, הכל התחיל במסיבות הרחוב הפופולריות של ריו בשנות ה-70 (המתועדות בסרט "עיר האלוהים", על שמה של אחת הפאבלות האכזריות ביותר, ושצוותו שוקד כעת על דרמה סביב תופעת הביילה-Fאנק), ושמנו מעל 300 סאונדסיסטמז שונים. תחילה הייתה המוזיקה שהתנגנה במסיבות אלו ערבוביה של התוצרת המקומית עם סול וFאנק אמריקאים. לקראת סופו של אותו עשור, הפך הדיסקו לטון הדומיננטי, כפי שגם היה בחלקים רבים של העולם. בשנות השמונים התחלקה סצינת המועדונים בריו לשניים – בדרום האמיד והלבן התפתחה נטייה לרוק, בעוד השכונות העניות שבצפון שימרו את העדפתן למוזיקה שחורה וקידמו בברכה את ההיפ-הופ שנולד, כשבודדים מהלכים על קו הגבול ומשלבים מכל הבא ליד.

כמו בסקירות רבות אחרות של מוזיקה אלקטרונית מודרנית, שוב חוזרים לנקודת האפס – "Planet Rock" של אפריקה במבטה והסולסוניק פורס, עם הסמפול המפורסם של קרפטוורק וההפקה של ארתור בייקר. מאותו קטע חלוצי הסתעפו בנפרד ההיפ-הופ, האלקטרו, המיאמי-בייס, והפריסטייל של תושבי הברונקס (כאשר המוזיקה שמזוהה כיום עם אלקטרו היא ברובה התפתחות מאוחרת, אירופית וסוררת, של אבותיה המייסדים). כיצד הגענו כל-כך מהר מריו לפלורידה אתם שואלים? מעניין יותר יהיה לדעת כיצד אז, בסביבות תחילת-אמצע שנות השמונים, טרום האינטרנט וכו', הגיע המיאמי-בייס מהר כל-כך לפאבלות של ריו?

פאבלה פרדייז

הסברה המתקבלת ביותר על הדעת, היא שהמיאמי-בייס, על דימויי השמש, החופים והחוטיני, ובעיקר התעסקותו הכמעט בלעדית, יותר מחמש עשרה שנה, בגופותיהם, ובעיקר עכוזיהם הדשנים, של נשים ממוצא אפריקאי ולטיני (ומכאן כינויו booty bass), במשולב עם הנוכחות הגבוהה של אוכלוסיה ממוצא לטיני במיאמי, הם שהביאו להגעתו ולהתקבלותו המהירה בריו, שיש הטוענים כי אפילו הקדימה את התבססותו באזור מגוריו. טענה נוספת קושרת בין הדמיון הצלילי של הבאס האלקטרוני ממיאמי לזה של תוף הסורדו של הסמבה. כך או כך, מיותר לציין את הפופולריות המהירה לה זכה עם הגעתו, ושלמרות המעבר לצלילים האלקטרונים של מכונת התופים רולנד-808, שמרה מוזיקת המסיבות על שמה, Fאנק. ממש כפי שהכוונה במילה דאנסהול הייתה לאורך עשוריו השונים של הרגאיי פשוט המוזיקה שהתנגנה באולם הריקודים, הדאנס הול, ושרק בשנות השמונים התקבע המושג כשם לתת-ז'אנר ספציפי מתוכו.

בחזרה לריו: האם.סיז המקומיים החלו לרכוב על המקצבים המקפיצים בקלות, ובדומה לכל סצינה תחרותית אחרת, החלו הסאונדסיסטמז השונים לייצר לעצמם ספיישלים משלהם ובשפתם, המתעדים את חייהם ומבטאים את תשוקותיהם, מיניות ברובן. אך התחרות במקרה זה אינה נסובה סביב הכרה אומנותית, אלא קשורה מהותית לחוסר המוביליות החברתית של שכונות מוכות עוני אלו, הנשלטות על-ידי ברוני סמים חמושים יותר מהמשטרה המקומית, המתפקדים כפטרוניה של הסצינה כולה. הכינוי "פאנקיירו" כבר מזמן אינו מעיד על הנטייה המוזיקלית אלא על סגנון חיים שלם, סטיגמה שדבקה למוזיקה ומאזיניה החל ממהומות החוף של איפנמה ב-92'. במהרה, כבר ב-94', הייתה לתוצרת המקומית נוכחות גבוהה יותר מלחומרים הזרים, ובדומה למה שהתרחש בג'מייקה, גם כאן משויכות ההפקות יותר למפיקים ולסאונדסיסטמז שמאחוריהם ופחות לזמרים ולזמרות המתחלפים, כוכבים נולדים עד הלהיט הבא. גם מבלי להבין את מילות השירים, המסתכמים ב"תעשי עם התחת ככה", "כנס בי מאחורה, קדימה... שמאלה וימינה", קשה שלא לחוש באנרגיה הפועמת בהם. אנרגיה של מציאות פשוטה, אלימה, מסוממת וזולה, מינית ומוחצנת, מאוכלסת באנשים עם חיים קצרים ועתיד מעורפל, שרויה בחום תמידי של שיא הקיץ, הנשלטת על-ידי בטלה ושעמום ביום, שמתנקזת בלילות לשמחת חיים שמאפילה על כל השאר.

מדריך לקונה המבולבל

השנה יראו אור מספר אוספים של ביילה פאנק, שכיום בעצם כבר משלב בתוכו Fאנק, מיאמי בייס, אלקטרו, ראפ, באסטרד-פופ, פריסטייל ו-MPB (Musica Popular Brasil), היוצאים לראשונה מחוץ לברזיל. ממש כעת רואה אור "ריו ביילה פאנק: פאבלה בוטי ביטס" (Essay Recordings), שנערך על-ידי הדי.ג'יי והעיתונאי דניאל האקסמן (שאינו זר לקהל הישראלי), ובו מקבץ איכותי מקטעי הז'אנר, שאם תחפשו באינטרנט, תמצאו שהוא מוצף בהפקות זבל באיכות ירודה. רמת ההפקה הזולה אינה רק תוצר עצלנותם המולדת של הברזילאים, אלא בעיקר נובעת מהעדר היומרה שמאחוריה. המוזיקה, המוקלטת לייב או באולפנים בסיסיים, אינה רוצה שתעריכו, תבקרו או תתייגו אותה, היא שם אך ורק בשביל דבר אחד – שירקדו אותה. מקורותיה פשוטים ובהתאם גם הביצוע, אך המטרה העיקרית תמיד זהה: להלהיב את הקהל, ולהישאר תמיד צעד אחד קדימה, בין אם באמצעות המלל הסוגסטיבי או ריבויים של סימפולים מוכרים השזורים בה (מה שמאוד הקשה, מסיבות של זכויות יוצרים, על הכללתם של קטעים מסוג זה באוספים היוצאים עתה). הכל על מנת להבטיח שבסוף השבוע הבא ההמונים ידעו היטב לאן ישובו. כמו כן יוצא כעת על גבי סינגל כפול השיר שהופיע בפרסומת של ניסאן בלייבל האנגלי Mr Bongo, כולל רמיקס די גרוע של פטבוי סלים, והוא מקדים אוסף שלם שיראה אור בלייבל מאוחר יותר השנה. דיפלו, יוצר היפ-הופ מפילדלפיה המוציא כעת אלבום בכורה בתת-לייבל של נינג'ה טיון, ערך סט קצר בשם "Favela on Blast", המדגים היטב הן את האנרגיה המדוברת וכן את האם.סיז שרים ונוהמים מעל "רוק דה קסבה", "אייס אייס בייבי", ואפילו "ביטרסוויט סימפוני" של הוורב.

תהליך היחשפותו של הביילה פאנק אינו תוצר פועלו של איש ספציפי זה או אחר, אלא נובע מפעולותיהם, מסעותיהם ויוזמותיהם של מספר אנשים ממקומות שונים ומרוחקים, שבזכות מגמה שצברה תאוצה עם כל אחד והפנינים ששלה במסעו, חושפים לשאר העולם המערבי את מה שהברזילאים יודעים מזמן. קוריוז מוזיקלי, תופעה תרבותית מרתקת או בכלל מעטפת רדודה לחממת פשע וניוון חברתי? לא ממש ברור עדיין, מה שרואים משם לא רואים מכאן. אך בינתיים תתנחמו בכך שפסקול הולם למסיבת הפיג'ואדה הבאה שלכם כבר מצאתם.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully