איך, אתם שואלים, מגיעים אמנים בקליבר של טום וייטס, בק ומרקורי רב לעשות קאברים למוזיקאי נידח משולי אוסטין, טקסס? דרך MTV, כמובן. דניאל ג'ונסטון הוא סינגר-סונגרייטר משולי הפולק-רוק/אינדי/לו-פיי האמריקאי. בימים אלה ממש הוא מתפקד בתור החביב התורן של המיינסטרים, וכשאמני מיינסטרים אמריקאי רוצים להכיר תודה ולהפגין את אהבתם, מה הם עושים? אלבום קאברים, כמובן. ג'ונסטון, שדרך שיווק חינמי של המוזיקה שלו, והתנהגות משולחת רסן שנובעת כנראה ממחלת הנפש ממנה הוא סובל, הפך לגיבור מקומי בטקסס, ולאחר שערוץ המוזיקה הנודע חשף אותו בתוכנית שעשה על אמנים מקומיים, הבחור הפך לכוכב לאומי. השירים האישיים והכנים, ההשפעה הביטלזית וההתנהגות הקיצונית משכה אש מכיוון המוזיקאים היותר מוכרים ביבשת, והם החלו להתעניין בשיתופי פעולה.
ראשון לשת"פים היה פול לירי מהבאטהול סרפרז, שנכנס עם ג'ונסטון לאולפן והפיק כמה מאלבומיו שהוקלטו בלייבל אטלנטיק הנחשב), ואחריו עקבו מיטב אמני הסצינה האלטרנטיבית האמריקאית. אפילו קורט קוביין מנה את "Yip/Jump Music כאחד מהאלבומים החשובים והמשפיעים ששמע.
השם המעט תמוה של האוסף ("נגלה, מכוסה: מחווה לדניאל ג'ונסטון המנוח והאדיר") הריץ אותי לקצוות האינטרנט השונים לתור אחר פירורי רכילות באשר לסיבת מותו, אייטם שללא כל ספק מעלה את קרנה של כל ביקורת מוזיקה, אך הפלא ופלא, מסתבר שהבחור חי ונושם. עוד
דרך שיווק זדונית של תעשיית המוזיקה, או סתם בדיחה תמימה ולא מוצלחת?
כך תתכנתו את נגן המדיה
"Discovered, Covered" מאגד 18 רצועות שמבוצעות ע"י כמה מגיבורי סצינת הרוק האלטרנטיבי של העשור-שניים האחרונים, והרוב נשמע כמו שדרוג רציני של הסאונד של ג'ונסטון, הן מבחינת השירה והן מבחינת ההפקה. פתיחה פאנק-רוקית של טינאייג' פאנקלאב, הרכב האוספים האולטימטיבי, מתוחזק בג'אד פייר, שותפו ליצירה של ג'ונסטון, מעלה ארומה חזקה ומשכרת של הראמונז ומעלה את סף הציפיות. קלם סנייד ממתן מעט את ההתלהבות, ומחזיר אותי ממופע אייר-גיטאר מול המראה היישר לספה, ואילו גורדון גאנו והאילז המשובחים מתקשים להרים חזרה את המוראל.
מצעד הקאברים ממשיך להתנדנד בין כמעט טוב ל "מי לעזאזל נתן לך רשיון לשיר?", בביצועים של טיוי און דה רדיו המצוינים בד"כ, ו- The Rabbitהאלמונים. בדיוק כשהתקווה אוזלת, ורגע לפני שהאצבע נשלחת אל כפתור הסקיפ, מגיע קאלווין ג'ונסון, אף אחד משום מקום, עם "בדרן אומלל" ומציל את המצב.
כאן חלה התפנית החיובית באלבום, כשכמה מנקודות השיא של האוסף הן הביצוע אקוסטי של בק ל"אהבה אמיתית תמצא אותך בסוף",הביצוע של ויין קוין מהפליימינג ליפס עם ספארקלהורס ל"לך", עם הקול הממיס והמהורהר של קוין שמשתלב מצוין עם הטקסטים ההזויים של ג'ונסטון, ומרקורי רב בספייס-רוק האופייני להם (ושימו לב עד כמה החיבור עם פולק-רוק אוטומטי, רק תוסיפו איזה בנג'ו למיקס). אולם השיר המפתיע והטוב באלבום, הוא הביצוע של להקת גאסטר ל"The Sun Shines Down on Me". התרומה של ההרכב האמריקאי האלמוני (עבורי) הזה מריצה אותי להתחקות אחר צעדיו הבאים (והקודמים). טום וייטס סוגר את הבאסטה, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו - הביצוע שלו ל"קינג קונג" נשמע יותר כמו קאבר שמישהו אחר עשה לטום וייטס מאשר הדבר האמיתי.
"Discovered, Covered", עם כל העליות והמורדות, הוא ללא ספק ממתק לאוזניים, שמתפקד כפלטופרמה מצוינת להרמת קרנו של אמן שוליים שראוי לזרקור המופנה אליו וגם כמבחן ביניים לאמנים שכבר הוכיחו את עצמם.
אמנים שונים, "Discovered, Covered: The Late, Great Daniel Johnston" (יבוא, Gammon)