אז איך דובי גל קשור לכל העסק?

"אין לזה סוף" הוא שם אלבומה החדש של ריקי גל. וטוב שכך. משחק המילים היה פשוט כל כך מפתה, עד שלא הייתה ברירה. משהו טוב עובר על המוזיקה הישראלית אם לייבל כמו NMC מוכן להמר על החדש של ריקי גל גם בימים שחונים לתעשיה. למעט ריטה וגרעין הנאמנים הקשה שלה, רביץ והקומץ, שרית חדד וכל עם ישראל, בתי המסחר המוזיקליים אינם ממהרים להמר על סוס שאין ברור באיזה מקום יסיים במרוץ. ההצלחה של "השירים שיביאו לכם אהבה" של גלי עטרי היתה נעימה כהפסקת אש בעיצומם של הקרבות. גם האחרון של יהודית רביץ, עם כל הטענות שהועלו נגדו על מחזור עצמי לדעת, היה טוב דיו לדעתי. וכמובן שאת גוורדיית הנשים שמקומן במוזיקה העברית מובטח בצדק אי אפשר להשלים מבלי שנזקוף את שמה של רבקה מנשה.

ריקי גל יודעת לשיר. ב"אין לזה סוף" היא מנסה את כוחה גם בכתיבת טקסטים. מבלי להמעיט בכוחם של התמלילנים הטובים שליוו אותה לאורך השנים, לגל אין במה להתבייש. ריקי הלהיטית, הסוערת והמינית להתפרץ מפנה את מקומה ב"אין לזה סוף" לזמרת בשלה ומבושלת הרבה יותר. עשר רצועות בלבד, אבל לפחות שמונה הן מהמצוינות. נזכיר את "אמא מאוחרת" החכם, "אין לזה סוף" הנוגע, ומעל כולם "במקום בו גדלת", לטעמי השיר היפה באלבום. רצה המקרה ואת המילים לשלושת השירים כתבה גל בעצמה. נקודה למחשבה לריקי לגבי יכולתה ליצור אימפקט של סנטימנטליות מדויקת ולא מתבכיינת, גם מבלי להזדקק לשירותיהם של עטים להשכיר.

קולה אינו כשהיה, אין מה להגיד. היא איבדה לפחות אוקטבה אחת, ונדמה כאילו השירה מהמעמקים קשה עליה מבעבר. תלתלים דקים של צרידות מלטפים את מיתרי קולה, והדבר הולם אותה עד מאוד (אלוהים, אני נשמע כמו יוסי חרסונסקי!). גם התצלום שלה על העטיפה משדר ריקי גל שאינה משפריצה "תראו כמה אני סקסית" לכל עבר. אשה, אם לילדה בת עשר, המזכירה לעצמה ולמאזינים כי כיף לראות את דנה ברגר, אבל מעניין הרבה יותר לפגוש את גלגולה נוסח הסבנטיז במורד הדרך, אחרי הערוצים שחרצו בו החיים וסיתתו אותה ברכות המחוספסת, המעניינת הרבה יותר. ריקי גל פחות בלונדינית, אבל היא יודעת משהו על החיים. כדאי לכם להקשיב.