מאו בשוונג

הרומן החתרני המשובח ומהיר הקריאה הזה, פרי עטו של אחד הסופרים האמריקניים הגדולים של המחצית השנייה של המאה העשרים, דון דלילו, נקרא על שם יצירת אמנות אחרת, מפורסמת בהרבה ממנו, הלא היא "מאו ii" של אנדי וורהול. דלילו מחבר רומנים עתירי תנופה, סוחפים כאסונות טבע ותאונות המוניות הרסניות, המורכבים מעושר בלתי נדלה של פרטים והתבוננויות מעמיקות בתבניותיהם, משמעויותיהם ותכליתם. את "מאו ii" הוא פרסם ב-1991 - עשור ושליש מאוחר יותר הוא זוכה למהדורה עברית רהוטה וקולחת, נאת עטיפה, מבית ההוצאה של זמורה ביתן (ובקיצור זב"ן).

זב"ן ראו את גדולתו של דלילו במקום בו איש מהוצאות הספרים המקומיות לא העז לדרוך, וטרחו לתרגם עוד לפני שנים שניים מספריו המוקדמים יותר ("כלב רץ" הנועז ו"רעש לבן" הרדיקלי והמופתי). מאז שלהי המאה העשרים ולאחר ביקורו של הסופר בארץ וזכייתו בפרס ירושלים על מפעל חיים, תורגמו שלושה מספריו האחרונים ביותר - "תת עולם" המונומנטלי, "אמנית הגוף" ו"קוסמופוליס".

"מאו ii" שייך לאותה תקופת ביניים בין "רעש לבן" ל"תת עולם", בין המחצית שנייה של האייטיז למחצית הראשונה של הניינטיז, למרווח בין הנהנתנות האמריקאית המשחיתה, האובדת בסבך תחלואיה, לבין ההכרה המורבידית באובדנה המתמשך. "מאו ii" עוסק בטרור וביצירת האמנות בעולם המבקש לזנוח אותה בעבור פולחנים המוניים ותקשורת מאסיבית.

הרומן נפתח בטקס נישואים המוני הנערך באצטדיון הינקיז של ניו יורק, בו לוקחים חלק אלפי חברי הכת של המאסטר מון. בעוד המאסטר מזווג אותם בשרירותיות דתית פנאטית, הוא הופך את ההתרחשות הנדירה והסוריאליסטית הזאת לאקט טרור נטול אלימות פיזית כנגד אבן הפינה של התרבות המערבית - מוסד הנישואים המקודש.

גיבור הספר, ביל גריי, הוא סופר אגדי בעל מוניטין מעורר השתאות, שמאז פרסום צמד ספריו הנערצים פרש מהעולם וחי במסתור מבלי שלאיש תהיה גישה אליו. בעיניו, מקומו של הסופר מאוים באופן ישיר על ידי סגידתה האוטומטית של התקשורת למעשי טרור. ביל, הנתון במאבק קיומי עם הרומן האחרון הבלתי ניתן להשלמה שלו, מחפש מוצא מתא האסורים רדוף המחלות בו כלא את עצמו מזה שנים, ומבקש מפלט מיצירת הענק המטפטפת ממוחו מדי שעה על ניירות לבנים פעורי פה.

הטרור חודר לחייו ברכות חיוורת, בדמותה של בריטה, צלמת שאפתנית ונטולת עכבות העוסקת בפרוייקט אינסופי של תיעוד סופרים החיים על פני כדור הארץ. בריטה היא משב קר של מציאות פלסטית נושמת, חיה במרווחי הזמן בין טיסות טרנס-אטלנטיות ונקודות עימות גלובליות, מתעדת גולים פוליטיים וכותבים הכלואים על ידי משטרים רודניים.

בביקורה בביתו הבטוח, מעמתת בריטה את עולמו המתנוון והנרקב של ביל עם המציאות ההיפר-מודרנית של תיעוד אסונות וסחר בדימויי מאבק. כך נוצרת שרשרת התרחשויות מרתקת ובלתי נמנעת אשר סוחפת את ביל אל ליבת התודעה של טרור ההמונים, למעורבות רווית אכזריות ומעמיקת התבוננות בפעילותם של מבצעי פיגועים, חוטפי בני ערובה ולוחמי חירות בעיני עצמם. לוחמי חירות המבקשים להחליף את משקלן של המילים המעצבות את התרבות בכוחה הברוטלי של הפעולה הישירה, של האלימות המפונטזת, של התגובה האקטיבית הקשה כנגד המציאות שברצונם לשנות.

מדובר באחד הרומנים הקצרים הטובים בתחומו, מאלה המתפרצים לחייו של הקורא בחיוניות בלתי מתפשרת, עטופים בשכבות על שכבות של מציאות דחוסה המזוקקת במשפטים יפהפיים וחדורי חיות. "מאו ii" הוא מלאכת מחשבת אפלולית וישירת מבט מידיו של רב אמן. בכתיבתו המבריקה, המושחזת עד כאב ומרובדת משמעויות, כמתבקש מיצירת אמנות אמיצה ואמביציוזית, פורש דלילו את מסעו של ביל גריי מתודעתו המבודדת הכורעת תחת נטל בדידותה, דרך נפשם המורכבת והרגישה של סובביו, ומביתו הרם והנסתר אל חלומותיהם הפרועים ושטופי הדם של מיליוני המונים חדורי אמונה בוערת, דרך רחובות המטרופולינים שנטש, אל חורבותיהן מעלות העשן של ערי המזרח התיכון.

"מאו ii" מאת דון דלילו, הוצאת זמורה ביתן.