לאחר תצוגת האופנה שהתקיימה אתמול בדום-ווקס תחת הכותרת "אני נכה וסקסי", כמעט והתפתיתי לקבוע בנחרצות כי נכות היא הטרנד החדש, ולהציג מבזק המסכם את אירועי היום החולף: בוש ניצח, הומואים אאוט, נכים אין. מארגני התצוגה הקימו מערך יחצנ"ות משומן שלא פסח על אף מדיה: פוסטרים על לוחות מודעות, ראיון לעיתון של המדינה ואפילו אודטה אמרה שזה רעיון נחמד. ובאמת, היה נחמד. צעירים קטועי גפיים ומנווני שרירים הציגו את דגמי מיטב המעצבים: יוסף, נעמה בצלאל, גרשון ברם וכו'.
אם הייתי קצת פחות ספקנית, הייתי מסתפקת בזה. זורקת כמה מילים על דגמי הסתיו המשעממים ושם זה היה נגמר. אבל בכל זאת, זו לא תצוגה של קסטרו. דוגמניות אנורקטיות לא צעדו על המסלול. מעטים יכלו בכלל לצעוד. באמצעות התצוגה הצליחו הנכים לבודד את המרכיב העיקרי המבדיל אותם מכל אדם אחר - הפגם החיצוני. השלב הבא היה להלחם בחיצוניות הפגומה באותו הנשק ממש, על ידי הגחכת חשיבותה, והצגתה כלא רלוונטית. חוסר האסתטיקה של הנכות התנגש חזיתית בערכים המקובלים של עולם האופנה, המקדש ערכים גופניים שכמעט אף אחד לא מסוגל להשתוות אליהם (למרות שגם אנורקסיה היא סוג של נכות). בטח לא בחורה צעירה לאחר תאונת דרכים, או נפגע פוליו. המטרה המוצהרת של המארגנים הייתה לעורר פרובוקציה. להטיח בפני הצופים את החיצוניות הפגומה, על מנת להבליט את היחס המפלה שהנכים זוכים לו מצד רוב הציבור, דבר שהופך אותנו, הציבור הרחב, לנכים. נכים רגשית.
אלא שהמסר מתמסמס דווקא משום שהקונפליקט החזותי כל כך צורם לעין. הרי הפעם האחרונה שראיתי גמד מול קהל הייתה בקרקס. האם מארגני התצוגה לא חששו שהמסר לא ייקלט בשל האלמנט ההיפנוטי שיש בהתבוננות בנכויות השונות שהוצגו? הרי אף אחד לא התמקד בבגדים, זה היה שולי לחלוטין. שבתי הביתה עם תחושה אמביוולנטית הנובעת מהעובדה שצפיתי במעצבי אופנה מנסים למכור את דגמיהם האחרונים באמצעות פריק שואו. איפה המטרה המקורית ההומנית והנאצלת ואיפה אני והתחושה האמביוולנטית שלי.
זו הייתה מחאה יוצאת דופן שלא התמקדה בדרישה לתקצוב, אלא בדרישה לסובלנות מתוך רצון שהצופים יבינו שהבעיה היא אצלם, ויקבלו את האפשרות שנכה באמת יכול להיות סקסי. רעיון יפה, כמו שאמרה אודטה, אבל לא הרבה יותר מזה. הוגי התצוגה לא לקחו בחשבון את תופעות הלוואי שלה. כשם שרצו הנכים להלחם בסממני החיצוניות, נפלו הם בפח שהחיצוניות עצמה טמנה להם. הצופים לא הצטמררו מהמראה שהוצבה אל מול פניהם והציגה אותם באור שלילי, אלא הצטמררו מהנכות הפיזית. מה שנשאר זה חבורת נכים שרוצים להלחם בתרבות ערוץ 2 באמצעים של ערוץ 2 - להתלבש יפה, לקבל שער במגזין, להיות יעל בר זוהר ולהחלץ מתפקיד המתמסכנים התורנים על כיסא גלגלים מ"יד שרה". נכים שרוצים להיות סקסיים. וזה, אני חוששת, כבר מסר אחר.