היידה אלפרידה

ההכרזה על זכייתה של הסופרת האוסטרית אלפרידה ילינק בפרס נובל לספרות לשנת 2004, התקבלה באדישות יחסית, אולי בשל העובדה שלמרות שילניק ידועה מאוד בארצה כיוצרת לוחמנית וחתרנית, היא כמעט שאיננה מוכרת לקורא הישראלי (ולא מפני שלא תרגמו את ספריה לעברית). ילינק היא מחזאית וסופרת פמיניסטית שבכתיבתה לא מהססת לחשוף את דעותיה הפוליטיות והפמיניסטיות השנויות במחלוקת, ונודעת בעיקר אודות לסגנון כתיבתה השנון והבוטה וטיפולה האכזרי והקר בנושאים טעונים. זכייתה בפרס נובל, ובעקבות כך הדפסתן המחודשת של שני ספריה שיצאו בתרגום לעברית בהוצאת בבל ("המאהבות", 1996 ו"הפסנתרנית" כשנתיים לאחר מכן) מעניקה לקורא הישראלי הזדמנות חד פעמית לתיקון העוול, השלמת הפער, גילוי אחד הקולות המרגשים והעוצמתיים בספרות העכשווית, או איך שתבחרו להתייחס לכך.

אלפרידה ילינק היא אחת הסופרות החדות והביקורתיות של השנים האחרונות, המעוררת מחלוקות בארצה ללא הרף. במהלך שנות התשעים זכתה ילינק לפופולריות בזכות התקפותיה החוזרות ונשנות על מנהיג הימין הקיצוני באוסטריה, יורג היידר. במשך שנים ארוכות הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית האוסטרית ולחמה למען זכויות מהגרים ומיעוטים. בדומה לסופרים רבים שרואים ביצירתם כלי לשינוי חברתי, דעותיה החברתיות באו לידי ביטוי בספריה ומחזותיה. היא מפורסמת בשל פעילותה הפוליטית בתנועות הסטודנטים שפרחו בשנות השבעים, ובשל קשיחותה, עקשנותה ודעתנותה שאיננה יודעת פשרות. הנושאים העיקריים ביצירותיה הן ביקורת חברתית, מיניות נשית, התעללות נפשית ופיזית ומלחמת המינים. בכלל, ילינק יוצאת מתוך נקודת הנחה כי כוח ואגרסיה הם הכוחות המניעים של מערכות יחסים.

ילינק החלה את הקריירה הספרותית שלה באוסף שירים שפרסמה ב-1967. אולם זכתה להכרה רחבה יותר בקרב קוראים בגרמניה כאשר פרסמה את ספרה הראשון "המאהבות" ב-1975. רומן המשרטט את דיוקנן של שתי נשים העובדות במפעל לחזיות, בחברה התעשייתית-מודרנית. חברה בה כולם רגילים למכור ולקנות, ונראה כי לכל דבר יש מחיר. ילינק מדלגת לסירוגין בין פאולה ובריגיטה, שתי גיבורות הסיפור, אשר מנסות לזכות באותו דבר, נישואים ושלווה, בדרכים שונות. בעולם אפור בו הגברים בזים לנשים ושונאים אותן מעומק הלב, ונשים שונאות אחת את השנייה, מתוך הפחד, מתוך הייאוש, מתוך העייפות. ילינק בונה את האנלוגיה ביניהן באופן מובנה והרמוני, כשהיא מתקדמת לאורך העלילה בדייקנות של מנצח, המכיר את מקצביו היטב. היא נותנת טעימה, מלטפת ברכות, מעלה חיוך ואז מנחיתה מכה. סימפוניה מושלמת של עולם יצרני, הנסמך על חוקיו של המבנים שייצר, כדי לשמור את אנשיו, ובעיקר נשותיו, כלואות במסגרת.

ספרה "הפסנתרנית", שראה אור לראשונה ב-1983, מתאר מערכת יחסים ברוטאלית וחסרת רחמים בין אם ובת. הספר מגולל את סיפורה של אריקה, מורה לפסנתר בת 36, שעדיין מתגוררת עם אמה ואף ישנה עמה באותה המיטה. אריקה מלמדת פסנתר בקונסרבטוריון בווינה, וידועה בשל כשרונה ומשמעת הברזל שלה. אולם, היא נוהגת להשביע את רעבונה לחיים ולספק את יצריה הטבעיים, שהפכו ביזאריים בתוך הגהנום ההזוי בו היא מעבירה את חייה, באמצעות סרטי פורנו קשה, מציצנות ואוננות שגולשת לפסים אלימים ומחרידים. הספר, שבמקור נקרא "המורה לפסנתר", עובד לגרסה קולנועית ב-2001 בבימויו של מיכאל הנקה ("משחקי שעשוע"), ובכיכובה של איזבל הופרט בתפקיד הראשי. הסרט זכה בשלושה פרסים בפסטיבל קאן של אותה שנה, והוזכר בעיתון "הניו יורקר" כ"סרט עם סצינת הסקס המוזרה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע".

אלפרידה ילינק היא האישה העשירית במספר הזוכה בפרס נובל לספרות. על זכייתה בפרס אמרה שהיא מאוד שמחה אך היא גם חשה ייאוש, "ייאוש מכך שהיא הופכת להיות מוכרת, דמות ציבורית". לא הייתי מצפה לפחות מדמות כה שנויה במחלוקת שלא מהססת לבקר בחריפות דבר. האקדמיה השבדית נימקה את הענקת הפרס באומרה, כי "הזרימה המוזיקלית של קולות, וקולות מנגד, בספרים ובמחזות שכתבה מראים, בלהט לשוני יוצא דופן, את האבסורדיות של הקלישאות הרווחות בחברה ואת כוחן המשעבד".

ילינק היא יוצרת מיוחדת משום שהעומק ביצירותיה לא נובע רק מן הנושאים הטעונים בהם היא בוחרת לטפל ללא העמדות בפנים, כי אם גם הודות לסגנונה הקולח והמיוחד, בו הטקסטים אינם רק נקראים אלא ממש מתנגנים מול עיניו של הקורא. רק כדי להדגיש את הנקודה האחרונה, אחרוג ממנהגי ואסיים בציטוט מתוך ספרה "המאהבות", כי יש דברים שפשוט אי אפשר לתאר במילים: "סיפורנו מתחיל באי של שקט בעיר ויסתיים כעבור זמן קצר. אם גורל מאיר פנים אל מישהו, אז זה לא כאן. אם למישהו יש גורל, אז הוא גבר. אם למישהו משחק המזל, אז הוא אישה. למרבה הצער, החיים כאן פשוט חולפים על פניך, ונשארת רק העבודה. לפעמים אחת מהנשים הללו מנסה להצטרף אל החיים החולפים ולפתוח עמם בשיחה. למרבה הצער, על פי רוב החיים נוסעים להם במכונית, והאופניים אינם מסוגלים להדביק אותם. להתראות!"