תקרא, תצליח וקח הלוואה למדיח

לקום על בנק הפועלים בגלל קמפיין "תקרא - תצליח" זה אולי נורא אופנתי, אבל לא לגמרי הוגן. משום שבנק הפועלים, בניגוד לבנקים אחרים בישראל, הוא עסק פרטי לכל דבר, ואם הקמפיין הנ"ל גרם לחלק נכבד מאתנו לקום ולזעוק כמו חמוס לכוד על גובה העמלות, למשל, ראוי לנו שנלך ונבדוק קודם מה קורה בבנקים שבעליהם החוקיים היא המדינה, זאת שאמורה להגן ולשמור עלינו כעל בבת עינה, הלא אנחנו אזרחיה.

כמו כן, להשלמת התמונה ולפני הניגוח, ראוי לציין שבנק הפועלים נוהג להשתתף באופן שוטף בפעולות לאיסוף מזון וחלוקתו לנזקקים, בזמן האחרון אף עזר לקנות רכב חדש לעמותת "לשובע", והמונח "מתן בסתר" לא זר לו כלל.

אבל כל זה לא עושה את הקמפיין המושקע ששמו המלא הוא אגב "תקרא – תצליח, פועלים לעידוד קריאת ספרים", פחות מתנשא, תלוש ומרתיח. כי הקמפיין הזה, כמוהו כתחיבת אצבע לתוך פצע מוגלתי של מישהו אחר. צר לי, ילדים יקרים, הפרסומת אמנם פונה אליכם, אבל לא ממש מיועדת לכם. לכן אנא חושו והעירו את אבא שישן כל היום מאז שפיטרו אותו מהבנק, או קראו בבקשה לאימא שעושה משמרת כפולה בשארית כוחותיה. שיראו ויכירו ההורים היקרים שלכם, עד כמה בנק הפועלים תורם לחברה, ועד כמה זה בסדר שהוא ירים שוב את גובה העמלות וירקוד לאמא ואבא על הגולגולת.

מאז שנת 1987 הלך עם הספר והפך לעם האקזיט; ירידה חדה של 40 אחוזים נרשמה בשיעור קריאת הספרים בקרב ילדים ובני נוער. העובדה הלא מפתיעה הזאת היא ככל הנראה תוצר של מערכת החינוך כושלת, הורים שאין להם זמן או כוח ופלאי הטכנולוגיה – טלוויזיה ואינטרנט.
ראשי בנק הפועלים, באטימות אופיינית (ראו קמפיין "השלום מתחיל בתוכנו"), החליטו לעזור באמצעות מעשה ש"או?פ??ס א?י ד?יד א?יט אגן", שוב נראה כמו ניסיון לקבל לגיטימציה להיות עושק מורשה, וטעות הכתיב פה לא מקרית, למקרה שתהיתם.

אני תמהה; עושקי הציבור, היושבים גבוה במגדליהם על אסלות השיש האיטלקי שלהם ומחליטים על עמלת שורה כזאת או אחרת, באמת חשבו שהשלשול הרגשי של עודד קטש וילד תכול עיניים קוראים "הנסיך הקטן" יצליח לעבור בסלון של הציבור הישראלי מבלי שנצטרך לקום לשירותים כדי להקיא באמצע? ששרית חדד וה"בילבי" שלה לא יהפכו לקאלט הזוי עוד יותר מהמסר המקורי? האם הם באמת חושבים שאנחנו כל כך מטומטמים? שהקמפיין הזה יכסה על העובדה המזעזעת ש-80% מרווחי הבנק נובעים מעמלות? הרי באופן עקיף מה שהם עושים זה בסך הכל להחזיר כספי ציבור לבעליו; ההצעות החדשות לסל שירותים (מה?!) של 18 ¤ במקרה הקשה או 10¤ במקרה הקל יכולים פשוט לעבור ישירות לספרייה הקרובה לביתכם, בלי לעצבן לנו את הקיבה לפני זה, תודה.

ואם הם בכל זאת מתעקשים להישאר בקטע של תשדירים, לפחות שיפגינו חוש הומור ראוי,
זאביק רוזנשטיין, איש מצליח בתחומו, יכול להמליץ על "אקסטזי" של ארווין וולש (ואם זאביק בדיוק עסוק, אולי גונן שגב ישמח), ג'ודי ניר-שלום-מוזס על "עלובי החיים", נתן זהבי על "מדיטציה" של אושו, ושרית חדד על "בילבי". אה רגע, הבדיחה הזאת כבר תפוסה בעצם. אם כך אפשר לעבור לתמיכה בקולנוע, גלעד שרון יכול להמליץ בכל פה על "שתיקת הכבשים". ואגב קולנוע, אם היו לי 10$ להשקיע בתרבות, הייתי נותנת אותם למי שיכתוב תסריט-אדפטציה ליצירה ספרותית מקומית – רעיון, אם אתם שם למעלה שומעים אותי, פשוטת העם.

מכיוון שאני מאמינה בכל מאודי (ותמימותי) שתפקידם של בני דורי הוא לתקן את השחיתות וחוסר הצדק החברתי בארץ המוכה הזאת, אני מפסיקה בזאת לחכות למשיח, ומתחילה, בקטן, לנסות. אבל עד שקולי החלשלוש יעלה השמיימה אל מגדלי השן, אני אלך לקרוא איזה ספר טוב; "על העיוורון", נניח.