אהבה זה כואב

הנה בא משהו טוב מאמריקה, קוראים לו "אהבה במקום אחר" והוא לא מיועד למי שהמיינסטרים של הוליווד הפך לו לטבע שני. מה זה אומר? קודם כל שאין רעים נגד הטובים, שלא בטוח שיש הפי אנד, ושכללי הז'אנר לא נוחתים על הראש באמצע ומקדמים את הסיפור אל אזורים מהם אפשר לצפות בשקיעה, תודה לאל.
מה שאנחנו כן מקבלים על המסך היא קפיצת ראש לתוך שתי מערכות יחסים שהשנים העלו בהן ריח קל של רקבובית – מסריח ממש כמו בחיים.

"אהבה במקום אחר" הוא סרט על נישואים, תשוקה, בגידה, חברות, קנאה ועוד מילים שתוכלו למצוא תחת הערך "יחסים בין בני אדם שאוהבים זה את זה". שני סיפורים של אנדרה דובוס, שהם שתי זוויות ראייה על אותו מקרה, מהווים את הבסיס לסרט. מי שנקראו אל הדגל כדי לעבד את המילים המודפסות למשהו שאפשר לשים על צלולויד הם לארי גרוס, האחראי בין היתר ל"המשחק" (דייויד פינצ'ר), וג'ון קאראן, במאי עם שני סרטים עטורי פרסים ברזומה. הקאסט כולל את מארק רופלו, פיטר קראוזה, נעמי ווטס ולורה דרן, ארבעה דובדבני מסך אמיתיים.

למי שעדיין לא משוכנע שקשרי זוגיות של אחרים היא סיבה מספיק טובה ללכת לקולנוע, הייתי ממליצה להישאר בבית. כי האמת שהסביבה הקלאסית לצפייה ב"אהבה במקום אחר" היא שמיכת פוך, שוקו חם, בן זוג נאמן ומטריית "לי זה לא יקרה" מעל לפדחת. ותמימות, רצוי אינסופית ועדיף בהזרקה אל תוך הווריד – אם עוד נשאר משהו במזווה. מי שלא מתחבר לז'אנר השוקו-פוך וייבחר לצפות ב"אהבה במקום אחר" עם חברים, עלול למצוא עצמו בסוף הסרט בעיצומו של דיון סוער על מחירה של מונוגמיה. קחו בחשבון.

ולסיפור: ג'ק (רופלו) וטרי (דרן) הם זוג אחד. אידית (ווטס) והנק (קראוזה) הם הזוג השני. ג'ק והנק הם חברים טובים למקצוע ולחיים – שניהם מרצים בעיירה אוניברסיטאית קטנה. אידית וטרי, הנשים, חברות גם הן. לשני הזוגות יש ילדים קטנים, בית קרקע נחמד ובעיה בזוגיות. לג'ק ואידית יש פתרון לבעיה, הם פשוט בוגדים זה עם זה מתחת לאפם של בני הזוג שלהם. הבגידה מובילה את הדמויות אל תוך מסכת שקרים ואמוציות שחושפת את הנימים הדקים ביותר מהן מורכבות מערכות היחסים. מי שעוד לא הקיא מעודף "זוגיות", "מערכת יחסים" ושאר המילים שראוי להן להימצא בספר הכנה ללידה, עשוי להנות מסרט רגיש, אינטנסיבי ומעורר מחשבה.

הזוגות שעל המסך משוחקים להפליא על ידי צי השחקנים האיכותי. כל דמות מביאה את נקודת המבט הפרטית שלה על האירועים שהופכים את החיים של ארבעת האנשים לעיסה מבולבלת של סקס, רגשות ורצון בשלווה. גרוס הלך על כל צורות האהבה האפשריות: אהבה בין בני זוג, אהבה לילדים, אהבה מינית ואהבה שנולדת מתוך חברות. את ריבוי נקודות המבט הוא מסביר דרך טענתו האלמותית של ז'אן רנואר ב"חוקי המשחק" (1939): "הבעיה בחיים היא שלכל אחד יש סיבות". ארבעת הפרספקטיבות על מקרה אחד של חוסר נאמנות מאפשרות לנו להציץ בבת אחת אל תוך ראשי כל המעורבים בפרשה, מה שאמור לגרור הבנה מדויקת יותר של המילה הפשוטה הזאת, "בגידה".

אם הצלחתם לזהות ניחוח קארברי עדין, תנו לחוטם שלכם פרס. אנדרה דובוס, מחבר הסיפורים, למד באותה סדנת כתיבה בה התחנכו ריימונד קארבר וג'ון ארווינג. לכן אתם יכולים לצפות לסרט עם אווירה סתווית קשה במיוחד, ציניות ואירוניה בשפע, וחדירה לא חוקית כמעט אל המניעים שמאחורי האהבה. למי שהנושאים האלה עושים לו את זה צפויה חוויה מעניינת. מי שמעדיף לטמון את הראש בתמונת הזוג המתנשק על רקע השקיעה שילך לים – אולי עוד נשאר שם איזה זוג שלא שם לב שהתחיל גשם.