הקמפיין התחיל. חמישים עותקי ויניל פלוס עשרים דיסקים צרובים של "קונטקט ג'רוזלם" נשלחו למיטב תקליטני האלקטרו בעולם ועורכי תכניות הרדיו הרלוונטיות ברחבי אנגליה. כל מה שנותר לי לעשות בחודשיים הקרובים היה ללחוץ Refresh בתיבת הדואר כדי לראות אם מתקבלים עדכונים מ-ווייט נויז, חברת היחצ"נות. עשרת הימים הראשונים עברו בשקט מופתי, ולפתע, בלי שום התראה מוקדמת, קיבלתי עדכון על כך שערב קודם הקטע הושמע בתכנית הרדיו המופתית הבריזבלוק של בי.בי.סי רדיו 1, בהנחיית מרי אן-הובס האגדית. למרבה השמחה ניתן לשמוע את התכנית בשבוע שאחרי השידור דרך אתר האינטרנט של הבי.בי.סי, וכך זכיתי עוד בחיי לשמוע את מרי-אן, במבטא הבריטי המפיל שלה, אומרת בקוליות את צירוף המילים "Buffalo Frequency" ו-"Spinks vs Kalbata". זאת היתה התחלה טובה מאוד מאוד לקמפיין.
אלה היו ימי אוגוסט החמים המביאים איתם את הניחוח הנוסטלגי המשכר של חופים לבנים, לילות ארוכים וארוחות חמות אצל אמא. זה היה הזמן לבקר בארץ. בסך הכל לא היה שום דבר בוער לעשות בלונדון בנוגע ללייבל, ואחרי הכל את ה-Refresh באינטרנט אפשר לעשות בכל מקום בעולם. כלבתא ואני תיאמנו את הנסיעה והגענו לארץ באותו זמן. מתוך הקשרים שלנו בארץ, ארגנו לעצמנו לתקלט בשתי מסיבות, לעשות סשן חי של שעתיים ברדיו 99 Esc ולהתארח בפורום של אתר מתחרה גדול והכל במהלך חמישה ימים. זו היתה המחשה משמעותית להבדל בין הארץ ללונדון מבחינת הקריירה המוזיקלית שלנו. בעוד שבלונדון אנחנו צריכים מאד להתאמץ כדי להגיע לתקלט במסיבה נורמלית, ובסך הכל אפשר להגיד שאנחנו די נבלעים בכמות האינסופית של הדי.ג'ייז והוואנאביז למיניהם שמטביעים את העיר, בארץ הכל כל-כך הרבה יותר נעים, פשוט וקל.
מא בייקר
אבל גם עם כל ההסחות הנפלאות שהיו לנו בארץ, הדבר המשמעותי באמת היה הקמפיין שרץ ברקע, והכניסה לתיבת הדואר האלקטרוני היתה מהארועים המרגשים ביותר של היום. העדכון המסודר הראשון מווייט נויז לא איחר לבוא, והופיעו בו תגובות ראשונות של חמישה די.ג'ייז - כולן חיוביות. הלסת שלי נשמטה כשראיתי שאחד מהם הוא לא פחות מארתור בייקר, אליל נעורי, המפיק האגדי של הקטע שהוא אולי עמוד התווך החשוב ביותר של האלקטרו, "Planet Rock" של אפריקה במבאטה והסולסוניק פורס, ועוד אינספור אמנים חשובים כמו ניו אורדר וסוזן וגה. ארתור לא הסתבך ופשוט כתב שזה "amazing record". בין ארבעת הדי.ג'ייז האחרים שהיו שם, ניתן היה למצוא את ריצ'רד תאיר, המוח מאחורי רד סנאפר, וג'אגז קונר מסייברז אוף פארדייז.
השיא הגיע חמישה ימים לאחר מכן. כלבתא התקשר אלי לפלאפון ושאל אותי בסערה "תגיד, אתה מודע לזה שאנחנו מקום ראשון במצעד של דייב קלארק?". לא, האמת שלא הייתי מודע לזה, וגם ממש לא האמנתי שזה קורה. רק אחרי שהצלחתי להתחבר לאינטרנט ולראות את זה כתוב לבן על גבי שחור, באתר הרשמי שלו, התחלתי לעכל את העניין. הפעם באמת היה מדובר באחד מהדי-ג'ייז המוערכים, החשובים והעסוקים ביותר בעולם. אולי אפילו די.ג'יי הטכנו מספר 1, וללא ספק אדם שאחראי במידה ניכרת לתחייתו של האלקטרו, דרך האוספים שהוציא במהלך השנים וכמובן הכמות האדירה של המסיבות בהן תיקלט ודחף את הסאונד הזה לקהל כל כך גדול. זה היה יותר מכל מה שאי פעם ציפיתי שהתקליט הזה יגיע אליו.
החודש שלאחר מכן היה מלא בהפתעות קטנות ונעימות, כמו אימייל נלהב מדי.ג'יי הל, תגובות מצוינות מאלילים כמו אנדרו וותרול, קרייג ריצ'רדס, דה האקר ועוד רבים וטובים, השמעות נוספות בתחנות רדיו מקומיות וביקורת מצוינת במגזין הנחשב "DJ Magazine" (קיבלנו ארבעה כוכבים מתוך חמישה). קצב קבלת התגובות החל לדעוך, הקמפיין הגיע לקראת סיום, קרני השמש של הקיץ התחלפו בטפטוף טורדני, עלי העצים הצהיבו ונשרו אל המדרכות הלחות ותוגה קלה נחתה לראשונה על כל מי שמלאו לו שש שנים והלך בפעם הראשונה לבית הספר. תאריך היציאה הרשמי של התקליט לחנויות, הגיע - 13 בספטמבר 2004.