מאסר עולמצ'יק

הפשע משתלם, אחושילינג משתלם. תשאלו את פיני הגדול. הבנאדם החליט להפיק את המקסימום מהמאסר אליו נשלח, ולשדר מדי מוצ"ש את תכניתו "פיני הגדול, אסיר מספר 1" מכלאפלא. עדיין לא ברור במה הוא הורשע ומתי יתברר הערעור, אבל בינתיים- למה שלא נתרווח על הכורסא ונעריך את חירותנו, בזמן שפיני נעול מאחורי סורג ובריח.

פנחס (פיני) הקטן, הלא הוא האלטר אגו של גיל קופטש, שמימדיו הפיזיים נמצאים ביחס הפוך לגודל הג'ורה שלו, מצוייד בעליזה מהעונה הראשונה במדי חשפנית- סוהרת, ובאורקל יצחק שמיר עמו הוא מתייעץ בתא בעתות מצוקה. ככה זה, אחוות גמדים. הפעם חברה לגאנג גם דלית קהן, בתפקיד גונדר חביבה, מפקדת הכלא. בין הקטעים משולבות פרסומות, שהן למעשה מערכונים קצרים, ויש גם אורחים. רק שהפעם, במקום הפורמט הלעוס של להביא אורחים לאולפן, נבנו סיטואציות "טבעיות" יותר.

את קרן ליבוביץ', המדליסטית הנכה, הוא פוגש לאחר שחנה בחניית נכים בתואנת שווא במהלך חופשה. פיני מרשה לעצמו לצחוק על נושאים שכבר מזמן הוגדרו כטאבו, ומחוץ לתכנית שלו זה יהיה ממש חוסר טעם ללגלג עליהם. אלא שאיכשהו, אולי בגלל שמדובר בדמות פיקטיבית ומוקצנת, הדברים מתקבלים בהבנה. וזה אפילו נורא מצחיק. ככה גם עם האורח שבא לשוחח איתו מבעד למחיצת הזכוכית- אדיסו מסאלה. גם כאן הבדיחות על האתיופים שאוכלים רק שוקולד לבן בשביל לא לנגוס את האצבעות, עוברות בהצלחה רבה. לפיני הגדול מותר. אחרי המפגשים עם אוכלוסיות שוליים, שלא לומר עם אנשים שמשתייכים למגזרים חלשים ומקופחים, פיני יוצא בהצהרה שהוא הבין את ערך השיוויון: לא רק הרוסים מסריחים, כולנו מסריחים באותה המידה.

ומי שחושב שזה הומור עממי, שילך לראות מומחים לטלפתיה ב"שישי בגאון". בין בדיחת קרש אחת לחברתה, הצליחה ליבוביץ' לספר שהמדליה שלה שווה רבע מהמדליה של גל פרידמן, וכך גם תוגמלה ע"י משרד החינוך. גם אדיסו, שחזר לאחרונה לעניינים בתור הגורו של שני המנחים האתיופים מהתכנית של טל ברמן, שחרר איזשהו מסר על מצוקת העולים. זה בטח הרבה יותר אמיתי מאשר הצביעות של "הצדיק התורן" אצל יהורם "הנני כאן" גאון.

לקינוח הביאו לכלואים הופעה של שני אסירים בטחוניים- שני ראפרים ערבים, שהביאו אותה בראפ חברתי לפנים. פיני, שלא נראו לו ההשוואות בין ישראל לגרמניה של הפיהרר, גרם להפיכה בכלא תוך שאגות "מוות לערבים".

ככה צריכה להראות תכנית לייט נייט אמיתית: הסאטירה מדוייקת, הסיטואציות הזויות והמנחה כל כך קיצוני שהוא יכול לשאול מה שהוא רוצה. אחרי האכזבה מטל ברמן, נחמד לראות שצצו בביפ חומות של תקווה. אפשר רק לקוות שהבדיחות של פיני לא יעלו לו ביוקר והוא יהפוך לביץ' של האגף.