דה קארי ברד-שואו

לא שזה הפתיע מישהו, אבל כבר בפרק הראשון של "משפחת קמיצ'לי" שיחררו את השד האנאלי מהבקבוק, ודנו עם האורח יגאל שילון על חוויות השירותים והיציאות הסדירות שלו. דומני שהפספוסן הראשי לא התאפק, והשתמש במינוח "מים עמוסים" לגבי תוצריו. זו רק דוגמה אחת, די ממצה, למה שעבר על הפורמט של "משפחת קומר" בדרכו לארץ הקודש.

"משפחת קומר" היא סדרה בריטית מבריקה, שבמרכזה משפחת מהגרים הודית המנסה להשתלט על תוכנית האירוח שבנה, סנג'יב, מגיש מאולפן בחצר הבית. בדומה לעלי ג'י, גם "משפחת קומר" משתמשת בסטריאוטיפים על מהגרים כדי לתת בראש לחברה הבריטית עצמה, על כל תחלואיה. שיירות הסלבס הבריטיים שפקדו את סלון משפחת קומר הצליחו לייצר רגעים מופרכים והזויים דווקא בזכות המתח הבין תרבותי, החצי פיקטיבי, שנרקם מול המסך. ההיילייטס של התוכנית היו תמיד הפרצופים החיוורים והנבוכים של האורחים, שעה שההודים מתפרעים על חשבונם.

בגרסה הישראלית החליטו ללכת על בטוח, ולהעתיק את הפורמט כמעט אחד לאחד: בן שרוצה להיות כוכב טלוויזיה, סבתא סנילית וחרמנית, אמא דאגנית שרוצה שהבן יתחתן כבר ואבא שכל מה שמעניין אותו זה העבודה. התוספת הישראלית – האחות אנבל, המסתמנת כתשובה הציונית ההולמת לפגי בנדי – מסקרנת למדי. כנראה שיוצרי התוכנית הבינו שמשפחה ישראלית עם בן יחיד לא תראה אמינה במיוחד – אחרי הכול, "פרו ורבו" זו מצווה גדולה כאן.

בדיוק כאן נעוצה הבעיה. האורחים של רפאל קמיצ'לי ישראלים בדיוק כמו הקמיצ'לים עכשיו. אם הוולגריות של הסבתא ההודית הותירה את הבריטים הצנוניים חיוורים ממבוכה, הרי שלא נרשמה שום דרך מדעית להביך את יגאל שילון. למען השם, האיש הזה עושה את "פספוסים".

ובכל זאת, למרות שהתוכנית לא יושבת כמו שצריך, עדיין נרשמו בה כמה רגעים משובחים. לא רק בגלל הקאסט המעולה (איבגי בקומדיה? זה בטח עשה לקברניטי "רשת" רטוב בתחתונים) והטקסטים הסבירים ("ספר הזוהר? ראיתי את הסרט. נורא מדכא שהוא התמכר לסמים"), אלא פשוט משום שזה זרם טוב. למרות המבוכה והנוקשות המסוימת של הפרק הראשון, ניכר כי עוד כמה פרקים המכונה תהיה משומנת והדאחקות יישפכו כיי"ש.

בימינו הטלוויזיונים, בואך המכרז לערוץ 2, המילה "פריפריה" שבתה, ככל הנראה, את ליבם של מפיקי התוכנית (באתר החדש שלה הם משתמשים בה בכל פסקה שניה). כנראה שאף אחד לא סיפר להם ש"ישראל השניה" הפסיקה להיות חתרנית באמצע הניינטיז, ושהפרענקים כבר אינם החומר האתני הלוהט שהיו בשנות החמישים. רימייק ישראלי אמיתי של "משפחת קומר" היה צריך להשתמש במשפחה פחות ישראלית, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. אבל באקלים הפוליטי שלנו אין סיכוי שנראה משפחה ערבית-ישראלית דופקת סאטירה חריפה על חשבוננו ביום שישי בערב.