טיפול שורש, העולם של רות קנאל

אני אוהבת תרבות. אני מהאנשים האלה שרק שומעים את המילה "תרבות" וישר מרגישים איך האיי קיו שלהם עולה בשתי נקודות. יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב, ובמיוחד לצינורות המכוערים האלה שכתוב עליהם "מפרקים אותי עד יוני 2005". זה מה שאני משננת לעצמי בתקופות יובש. עד יוני 2005 גג. מכל מקום, שמעתי שעולה ערוץ תרבות חדש. אחר כך הבנתי שזה יותר בכיוון של רצועה בת ארבע שעות, אבל אנחנו לא פה בשביל להתקטנן. יפה שעושים מאמץ להביא משהו רציני אחרי כל הבידור הערוצשתיימי הנאלח הזה, טפו.

ישבתי וראיתי את גילת אנקורי מתראיינת לרגל תפקידה החדש כמיסיס רובינסון ב"הבוגר". יש גם מופע מחול בשם "חריץ". אין שם אינסטלטורים. אחר כך אישה מבוגרת ממליצה על אחת, ויסלבה שימבורסקה. בטח משוררת חדשה, לא? משהו טרי ואלמוני שמחכה לפרוץ? בכיף (איך אמרת קוראים אותה? שימברוסקה משהו? היא באה עם ביצה קשה ליד? אני אבדוק).

אחר כך אלון אולארצ'יק עושה ג'אז עברי. כשהוא מתרגם את "דונ'ט וורי בי האפי" ל"אל תדאג, יהיה סחה" אני כבר סחה לעצמי שחליק, נראה שמיציתי להערב. לא, אבל באמת אבל. קולטורה-קולטורה, זה חייב להיפסק. כאן ועכשיו. ככה זה כשלוקחים את כל התרבות הזאת ודוחפים לך לגרון בבת אחת, כמו שהיא, בלי לסנן, לעדן, בלי מסגרת מסודרת, בלי פרסומת אחת עם שימי תבורי באמצע, בלי מנחים מאגניבים שעושים דאחקות, בלי לשלוח לאף אחד אס.אמ.אס, בלי ציצים. והאמת, הכי קשה לקרוא לזה 'ערוץ תרבות' כשרוב הזמן זה נראה כמו הפקה מקומית של מזכרת בתיה.

מוחי מצווה עלי "תעבירי לעשרים וארבע, אולי תיפלי על התוכנית של גואטה ותבוא הגאולה בעזרת השם". אך אצבעותיי אינן נשמעות לי, משום מה. בעולם האמיתי צופים אנשים בחדשות, ולאחריהן בשאר תוכניות היום-הראשון-של-הטלוויזיה. שם זו כבר לא מדורת שבט, זאת שריפה של דונמים שלמים של חורש טבעי. ומי נשאר איתי להתחמם לאורו החיוור של גפרור הקולטורה הבודד, אי שם בערוץ נידח? מי הגבר שיקום ויודה? אף אחד לא קם. ידעתי. אני הצופה היחידה בדבר הזה. הכל תלוי בי עכשיו. שומה עלי, כאותו נער הולנדי, לדחוף אצבע לחור שבתודעתי ולהישאר כאן עד הסוף המר.

כיוון שערוץ תרבות שאף אחד לא צופה בו כמוהו כעץ שנופל ביער בלי שאיש ישמע אותו, אסור לי לקום מהספה או לזפזפ. הם משדרים עכשיו רק למעני. אך ורק למעני. אם אני קמה, הערוץ מתמוטט. הם ישדרו לאוויר וכל עמלם יהיה לשווא. תהיי חזקה, רות. תהיי חזקה. את תוכלי לשרוד את כל המגזין. זה למטרה טובה. אל תישברי. אל תישברי. שתי דקות אחרי זה, כמובן, נשבר לי והלכתי לחמם קצת שימבורסקה במיקרו. מה יכול להיות. היי, מעניין מה משדרים עכשיו בערוץ 1. ככה סתם, נזכרתי פתאום.