לפני כחודש, במסגרת סוף שבוע קלאבינג, השיקו בבי.בי.סי פריים את הסדרה הדוקומנטרית "קלאבינג עולמי". מדי שבוע במשך 30 דקות מציג די.ג'יי על כזה או אחר פכים מחיי המועדונים בעיר גדולה בעולם. לפני שבוע הציגה סיסטר בליס מפייתלס את תל אביב עם גלישה לכל רחבי הארץ, כולל שטחי הרשות, ובסוף השבוע האחרון היה זה המקומי פול ואן דייק שהציג את הקווים לדמותה של ברלין. איך הסדרה? לא משהו.
התוכנית על ישראל התאפיינה בשני דברים: טראנס וקונפליקט. טראנס, כי כידוע אנחנו מעצמת טראנס עולמית; קונפליקט, כי זה משהו שמצטלם מצוין ולמציאות הישראלית אין שום בעיה לספק את הסחורה: מערכת היחסים הבעייתית בין אנשי הטראנס למשטרה, חיילי צה"ל יוצאים למסיבות טראנס, צעירה פלסטינית מרמאללה שגונבת את הגבול כדי לבלות במועדון ירושלמי, ואפילו לא באומן, תחנת רדיו צבאית שמנגנת טראנס, קלאברים עירוניים שיוצאים למסיבות לא חוקיות בטבע, מתנדבות שעובדות בעבודות מסריחות בקיבוץ ויוצאת להתפרק במועדון בסוף שבוע. ים של ניגודים, ים של סינתזות, האדרנלין לא מפסיק לרוץ. הסטראוטיפ הישראלי השגור, רק בעטיפה עדכנית ומגניבה יותר.
מכיוון שסטראוטיפיות היא מכה שגם יוצרים מקומיים עדיין לא נפטרו ממנה (ע"ע "הורה 2000"), המחאה העיקרית היא בנוגע לקטע הכי פרופר, שפתח את התוכנית, ובו חווינו את המסע הסיזיפי משהו של צלמי מגזין הכיס "Xסטרא" למציאת "נערת Xסטרא". מישהו בתחקיר קצת פישל. אם יש משהו להתייחס אליו באותו עיתון כיס מקושקש זה מדור התמונות מאתרי בילוי בעיר, שהמציא אסתטיקה מסוג חדש - פסיפס בלתי אפשרי וממכר של תמונות בליינים מעוטר בבקבוקי קרלסברג במגוון כיוונים. אבל זה כנראה מקומי מדי, זר לא יבין זאת.
התוכנית על ברלין, עיר רווית ניגודים ואיכויות, לא הצליחה כהוא זה להעביר את קסמה של העיר שחוברה לה יחדיו, ולא בגלל שקצרה היריעה מלהכיל. אז כן התייחסו לכל סצנת המועדונים האלטרנטיבית, אבל בעיקר דרך סיפור של אמן אלטרנטיבי, וכן התייחסו לדומיננטיות של הטקנו, אבל דבריה הרהוטים יחסית של די.ג'ייאית חביבה נבלעו במלל העילג של טקנואידים (שבכלל נראו האוס ופאנק רוק), שהזכירו, כמה מביך, את הרגעים הטובים ביותר של "הסצנה", סדרת הקלאבינג הישראלית הידועה לשמצה. משום מה, לא נמצא לנכון להביא דברים של יוצר טקנו, וברלין מפוצצת בכאלה. אז למה דווקא טקנו? כי זה קשה ומגניב.
היה גם קטע על הומואים ועל שלישייה מעוצבת היטב שמסיירת במחוזות האיניים של העיר, שניהם לא מעניינים ואפילו לא משעשעים, שלא לדבר על הבחירה המוזיקלית התמוהה בהשמעת הרבה יותר מדי צלילים מבית היוצר הצ'יזי של המגיש ואן דייק. רק הקטע המסיים על ההיפ הופ מוביל הצליח להציל את הכבוד הגרמני האבוד. כדרכו של כל ביזאר, גם הסיפור על ואן שנוסע בין בתי ספר ונותן לתלמידי בתי ספר שיעורים מעשיים בהיפ הופ - החל בעבודת פטפונים וכלה בטכניקות ראפ ובתנועת בסיסיות של ברייקדאנס, והכל בגרמנית - הוא סיפור מנצח.
בלילה שבו שודרה "קלאבינג עולמי - ברלין" היכו שני משבי רוח ברלינאים בתל אביב: טוביאס שמידט, שלמרות שמו הוא סקוטי למהדרין, אחד מהבולטים שבאמני לייבל הטקנו הגרמני החשוב טרזור; ו-Pole ושני נציגים נוספים מהלייבל הברלינאי האקספרימנטלי סקייפ. מי שנורא התאכזב ממה שראה על המסך יכול היה לצאת ולטעום מהדבר האמיתי. לפחות זה.
ראית את התמונה של ביילין ב"אקסטרה"?
20.5.2001 / 13:44