נס פח השמן

ככל חג יהודי שמכבד עצמו, גם חג החנוכה מביא עימו אין ספור משמעויות, לקחים ומשלים לעם ישראל. בניגוד למסרים שנפוצו על גדולת אלוהים וניצחון מעטים על רבים, ברור לכל אדם בר דעת שסיפור פך השמן הוא דוגמה להבנת המושג ההפכפך "אורך חיים". באופן נדיר, שלא לומר בדרך נס, פך השמן התגלה כדבר קטן שבאופן בלתי צפוי ומשמח נהפך לאירוע ממושך ואיכותי. כמה מצער שבתרבות של ימינו אנו נחשפים למרבה הזוועה דווקא למקרה ההפוך, שבו אנשים ואירועים מזעריים, שנועדו להימשך מקסימום יום או יומיים, נשארים איתנו לפחות עשור או שניים.

נדמה שמשתתפי הריאליטי בישראל מעולם לא הבינו נכונה את כוונתו של וורהול ב"חמש עשרה דקות של תהילה". במקום להשתכשך במיצים של עצמם בתוך וילה ולהיעלם, להצחיק אותנו בימי שישי ולשוב אל ביתם או לשיר אל מול המצלמות ולהתפייד במהירות, מעדיפים נודניקים אלו להמשיך ולצוץ בכל אירוע, פרסומת או מיזם הזוי שאליו הצליחה ישותם רודפת הפרסום להשתחל. מדוע צריך לסבול את הראפ העלוב של צ'ינו האוויל המשריש? למה אנו נדרשים להסתכל בעיניו הנבובות בפרסומת לאסקייפ? למי אכפת אם נוחוביץ' ורפי רוצים לפתוח בר או מה יש להילה טוביאן להגיד בשער של "לאישה". פליטי הריאליטי הם ההתגלמות העכשווית של קלישאת "הגולם קם על יוצרו". מטיפשותם התענגנו ומטיפשותם לעד נסבול.

נאמר עכשיו וללא בושה: יקולל ה"מטריקס" מעתה ולדיראון עולם. קיאנו וה"מטריקס" חד הם. הבלחה חד פעמית שחזרה לרדוף את כולנו משל היה מדובר בפטריה וגינאלית תוקפנית במיוחד. מאז המטריקס הפך קיאנו, יפיוף עם כישרון משחק בינוני ומטה, לשחקן אולטרה מבוקש, שמרוויח בקלילות מיליון לדקה. לאחר שגם ה"מטריקס" הראשון והמשובח נהפך לטרילוגית מד"ב פילוסופית דה לה שמטע, נאלצים אנו לקצור את הפירות הבאושים ולקבל סרטים על-טבעיים בהם מעווה קיאנו את פניו בגלל מה שנראה כמחלת מעיים חמורה במיוחד.

קוצ'ר המדהים, שהתגלה בסדרת הקאלט "מופע שנות השבעים", צמח ברבות הזמן מברבור יפהפה לברווזון מטומטם. פעם אחר פעם אנו נחשפים לזיוניו והילוליו עם דמי מור, המומיה המנותחת, ולשאגותיו הילדותיות בתוכנית המתיחות "Punk*d". ימשיך לו קוצ'ר במסלול אימים זה ולא ירחק היום בו יחלוק יחד אסף אשתר מושב של כבוד אצל יגאל שילון.

מה רוצה הפנינה מחיינו? תחילתה הייתה כדוגמנית ונערת זוהר ושם גם הייתה אמורה להסתיים. אך לא בולדוזר מחומצן כפנינה יסתפק בחיי תענוגות ותו לא. חיש קל נהפכה לאשת עסקים מצליחה, הנוהגת לפטפט באטימות בכל טוק שואו בו היא מניחה את ישבנה. לאחר מכן ניסתה לחדור גם אל הכנסת ולפני מספר שבועות הצליחה לשבור שיאי אימה וטעם רע בתוכניתה הנרקיסיסטית "העולם על פי פנינה". כעת נודע גם כי אולי תנסה לרוץ פעם שנייה לכנסת. אין ספק שבקטגורית היופי תיקח פנינה'לה את גולדה בהליכה, אך נדמה ששנה אחת איתה כראש ממשלה ומלחמת יום כיפור תיראה כמו אי של שלווה.

חבל שברק לא הפנים היטב את הסלוגן הנגמר בפועל ברח, ומלווה אותו לאורך כל הקריירה הפוליטית הכושלת שלו. אם היה עושה זאת, לא היינו צריכים להתמודד שנית עם אישיותו הדורסנית ואופיו היהיר בפעם השנייה. ברח, אהוד, ברח, למה חזרת בכלל? את עזאם עזאם החזרת? שלום עם הפלסטינים השגת? האם באמת נראה לך שאתה הסירופ הנדרש למפלגה חולה? בסיבוב השני והמיותר גורם ברק הקשקשן אפילו לפרס להראות כאדם בעל חוש תזמון מצוין.

אם טומי לפיד היה פך השמן הקטן, אין ספק שבית המקדש היה נשרף כבר מזמן. מעיתונאי ועורך מוערך הפך לדמגוג טלוויזיוני צעקן, ומשם הפך עורו במהירות הבזק לחזרזיר קפיטליסט ולגזען לא קטן. כמי שנהפך לאחת הפרסונות היותר מאוסות בנוף הפוליטי של ימינו, לא היה עדיף ללפיד לקחת ישבנו הבורגני ולחזור למלאכת עריכה, נגיד של מגזין "בלייזר" לדוגמה? אולי כך אפילו נוכל לסדר ליאירי טור על אגרוף מקצועני ועוד תמונת שער בה יוכל להבליט כאוות נפשו את שריריו וגבותיו.

אחחח פריס. כשפרצה לחיינו עם קלטת סקס שערורייתית ותוכנית ריאליטי נהנתנית, ברור היה לכולם כי פריס היא האלילה החדשה. עם גוף שבנוי לתפארת, מבט מסומם ואדיש וכל הכסף שבעולם, נהפכה פריס להתגלמות מענגת של חוג הסילון המרוחק. כמה שנים לאחר מכן, עוד קלטת ברשימה, כמות קוק במשקל של קולומביה (המדינה, לא המעבורת לפני הפיצוץ), מסע פרסום כעור ל"גס" ומינגלינג אינטנסיבי סטייל אורלי ויינרמן, נראית פריס מרתקת כרוחמה אברהם במנגל אצל השכנה.

בשנת 67' היה קונספט ארץ ישראל השלמה שיא הטרנד. חילונים, דתיים, שמאלנים וימנים כולם רק רצו שתי גדות לירדן ולשכשך את רגליהם בפרת ואם אפשר בחידקל גם כן. כמה מרגיז לגלות שהערבים חשבו אחרת. גם לאחר כמה עשרות שנים וכמה עשרות אלפי גופות משני הצדדים, עדיין נוכחת במלוא הגדולה ארץ ישראל השלמה, ולמרבה הצער לא רק אצל ברוך מרזל וחבר מרעיו.

מי היה מאמין שברבות הימים תיהפך מדונה ממלכת הפופ, הסקס והתדמיות המתחלפות לסבתא להגנית עם חוט אדום על פרק ידה ושכמות שלא היו מביישות אף טרול משר הטבעות. הטיול הקטן והטרנדי של מדונה אל מחוזות הקבלה הוא למעשה מסע אפי, מעיק ומיותר, שהפך בן לילה כמעט אישה מגניבה לטרחנית מתישה, שמשפריצה חדשות לבקרים ספרי ילדים ונאומים מביכים על שלום עולמי.