מדריך לפיד לאירופה הקלאסית

בתחום האפור בין רומן מסע, ביקורת אמנות, ספרות עיון היסטורית ושירה, זוהרת בבוהק קריסטלי יצירתו של זביגנייב הרברט "ברברי בגן". הרברט, משורר פולני מוערך ואינדיבידואליסט חריג בנופי הקומוניזם שהשתלט על ארצו, זכה למענק של 100 דולר מעסקני תרבות, וברשות המשטר עזב את פולין לצורך מסע באירופה החופשית בשנת 1958. מטרת המסע היתה לכתוב על ההוגה המשורר הצרפתי הנודע פול ואלרי, אך יעדים ראשוניים, כידוע לנו, נועדו שיסטו מהם. "ברברי בגן" הוא למעשה קובץ מסות שהן התוצר של אותו מסע, מסות הנעות בין קתדרלות גותיות לחורבות דוריות, בין מוזיאונים איטלקיים וגנים צרפתיים, בין יצירות מופת של גדולי הרנסנס לעדויות היסטוריות על רדיפות דתיות חברתיות.

הרברט למד פילוסופיה, משפטים וכלכלה, ופעל בשולי חיי התרבות הפולניים. כשפרסם את ספרי שירה "מיתר האור" ו"הרמס, כלב וכוכב", זכה במעמד של "אחד המשוררים הנקראים והנערצים ביותר, באומה היודעת לכבד את משורריה הגדולים". כן, יש מדינות שגם תחת עולו של כיבוש חברתי, עם הדים של זוועות השואה המנשבות בעורפיהן, מעניקות הכרה ומלגות לאמנים החורגים מן התבנית הממסדית. אותה הכרה היא זאת שאפשרה לזביגנייב את השוטטות האירופאית המיוחלת שלו, בגיל 34, הוציאה אותו ממשרדי הבירוקרטיה השוממים של מולדתו, פרצה בפניו קריירה בינלאומית והותירה בידינו את "ברברי בגן", טקסט נדיר בעוצמתו וקישוריו ההיסטוריים והתרבותיים.

"מהו, בעיניי, הספר הזה? אוסף סקיצות. רישומי מסע. המסע הראשון הוא בנתיבי ערים, מוזיאונים, הריסות. השני - בנתיבי ספרים המתייחסים אל המקומות שנצפו. שתי ההתבוננויות כרוכות זו בזו".

כך פותח המחבר את ספרו, ומסביר בצורה הנהירה ביותר את טיבה של היצירה המרתקת, המשעשעת, עמוסת הידע וחוכמת החיים. ספר קריאה סוחף שטיבו התנסותי, טקסט לירי שעניינו היסטוריה, מחקר באמנות אירופאית מסורתית ששאיפתו ידע חוויתי.

הרברט נע בחינניות נוזלית ובהבזקים של אור וצבע מערש האמנות המוכרת לנו, ציורי הקיר הפרימיטיביים במערות דרום צרפת, בעד חורבות מקדשים מתקופת השגשוג הקדומה של הים התיכון (יוונים, דורים ורומאים), דרך עליית מעמד הכנסייה והשפעתה המכרעת על האדריכלות והאמנות של ימי הביניים, עד הרנסנס ומאבקי האסכולות האיטלקיות-צרפתיות, עם הבלחות מתבקשות למאות מאוחרות יותר.

כל רשמיו של הרברט נטועים בעוצמה בהווה, בו סופג המשורר את עוצמתם של הדי העבר וזוכה שוב ושוב להתגלויות וחוויות נפשיות מועצמות מהילתן של יצירות האמנות. וכך, בין התפעמות - "זוהר היצירה יוצא דופן כל כך, שלו היו מציבים אותה במרתף היתה קורנת ככוכב" - מעבודותיהן של דוצ'ו, ג'וטו, פיירו דלה-פרנצ'סקה ורבים נוספים, זוכה המחבר לגלות את עושר מטבחי הפועלים האירופאים, את טקסי הקפוצ'ינו והפסטה, את אווירת החופש והחירות שנשללה ממנו בארצו. סיפוריו המשובצים באנקדוטות זעירות על פונדקאים, בעלי מסעדות ושומרי בתי קברות, תוססים מחיות וחיוניות כובשות. הרברט ממקם את ההיסטוריה העתיקה בתוך מארג החיים העכשווי בטבעיות אורגנית בשלה ובטוחה, ומזכיר לקוראיו כי העידנים הנשכחים של המין האנושי מתקיימים עדיין בתוך סבך המציאות המודרנית.

מאחר וימי הביניים מהווים את ליבת מסעו והתרשמויותיו של הרברט, במרכזו של "ברברי בגן" שוכנים צמד טקסטים מופלאים - "על אלביגנזים, אינקוויזיטורים וטרובדורים" ו"דברי הגנה על הטמפלרים" - העוסקים ברדיפות האפלות ושטופות הדם של תקופה זאת. על אף היותם מרובי פרטים (מקומות, דמויות, תאריכים), מצליח הרברט להפוך את התקצירים ההיסטוריים הללו, לצמד מסמכים משובחים על כפייה ורודנות. עניינם המרכזי, ייסודה של האינקוויזיציה והשימוש בה כמנגנון טיהור פוליטי ודתי, הוא בעל השלכה אקטואלית מכרעת, לא רק על זמן כתיבת "ברברי בגן", אלא על ימינו אנו ואלה שעוד יבואו: "דברי הימים (ולא רק של ימי הביניים) מלמדים כי אומה הנתונה לשיטות משטרתיות, עוברת תהליך של השחתה, נשחקת מבפנים ומאבדת את כושר ההתנגדות שלה." (עמ' 154).

התנסחות בהירה זאת, שהתפרסמה תחת עינו הפקוחה של שלטון טוטליטרי מדכא, בין דברי ביקורת על עבודתם המרושלת של משמרי אמנות, לעג שנון לערכן ה"אותנטי" של יצירות מופת, והתחשבנות מחוכמת עם מבקרים והיסטוריונים ידועי שם, מרמזת לא רק על חדות תפיסתו של זביגנייב, אלא על רוחבה ועומקה ההיסטוריים והרוחניים. ולמרות כל זאת, הרברט, בצניעות כובשת לב, עדיין תופס את עצמו כלא יותר מברברי בתוך המעטפת הנושמת הזאת שיצר המין האנושי לסביבתו הקרובה וקרא לה תרבות.

"ברברי בגן", זביגנייב הרברט, הוצאת כרמל