מעשה במעשיהו

לכידתו של מרואן ברגותי היתה רגע מביך בתולדות המהפכה הפלסטינית. לבוש תחתונים הוא יצא עם ידיים מורמות כשהוא צועק באנגלית: "דונט שוט. יש לי שני ילדים ואישה. אל תירו ואני אספר לכם איפה יש כמה חבר'ה שמוכנים ורוצים להיות שאהידים, בהם תוכלו לירות חופשי". אופיים של מנהיגים לא השתנה מאז ימי קדם. תמיד המנהיג היה שולח את החיילים להילחם בשדה מלא בוץ וסקסונים עם גרזנים, כשהוא עולה על הגבעה עם קערת פופקורן לתצפת. בשביל מנהיגים כמו ברגותי, המלחמה היא סוג של סרט שבו הם נותנים הוראות לניצבים.

עכשיו בשעה שעראפת מת, והפרשנים הפוליטיים חוזים שמחר אנשי חמאס ומתנחלים ירקדו ביחד במועדון חשפנות חברוני בעל השם "הפטמה האיסלאמית", יש תחושה במחוזות מסוימים, בייחוד של עורכי דין שמאלניים, של מכירת סוף עונה. הגיע הזמן לשחרר את כל האסירים שהמלחמה האחרונה ייצרה ובייחוד את המועמד החדש מטעם עצמו להחליף את הראיס, ברגותי. ברגותי, למי ששכח, יזם כמה וכמה פיגועי התאבדות וקיבל בצדק חמישה מאסרי עולם ועשר שנים, לא חופפים. אגב, אגב מה המשמעות של העונש הזה? מה המשמעות של תוספת של עשר שנים על תכנון פיגוע שלא יצא לפועל? טוב שלא הכניסו לו גם חמישה חודשי שלילה ושבועיים על תנאי כי במהלך ההכנות לפיגוע הוא חנה על אדום לבן ביציאה מרמאללה וכמעט גרם לתאונת שרשרת.

הגיע הזמן להגיד זאת בריש גלי: אסור לשחרר את ברגותי. אי אפשר שברגע שהאש קצת שוככת לשכוח מה כל אחד עשה. בשום מקום ובשום מצב זה לא יכול להתקבל על הדעת שלפוצץ פצצה בדיסקוטק של ילדים רוסים על חוף הים בתל אביב זה חלק ממלחמת שחרור. גם לערבים הפלסטינים יש אינטרס שיהיו פה בחורות רוסיות יפות. הי, כולנו מכורים לבלונדיניות ואסור לנו כאנשי המזרח התיכון להתכחש לזה.

ברגותי צריך להירקב בכלא ולא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות בצד הפלסטיני. יש איזה שהוא עיקרון בסיסי של צדק שאי אפשר להתכחש לו. מותר לוותר על הצדק כשעוקרים אנשים מאדמתם, כמו שאנחנו מתכננים לעשות למתנחלים, כמו שעשינו לפלסטינים, וכמו, והם עדיין לא יודעים את זה, שנעשה לתושבי פתח תקווה בקרוב מאוד. אבל שום חברה לא יכולה לשרוד אם היא לא נוקמת את נקמתה האכזרית ביותר ברוצחים סדרתיים. ואני לא מוסיף פה את התוספת המקובלת "רוצחים של נשים, זקנים וטף". אף פעם לא הבנתי למה רק את הנשים, הילדים והזקנים סופרים? קודם כל, מה עושים שם הזקנים? סך הכל רצח של זקנים זו רק הקדמה של המובן מאליו והקרוב. ומה הנזק הגדול ברצח זקנים, שאיזה ילד יאבד סבתא? זה קורה בכל כיתה, בכל חופש גדול, כמה פעמים.

ולמה לא מכניסים אותנו הגברים? מה זאת האפליה הזאת? בתור גבר בן 32 הייתי מעדיף שיתייחסו גם לקבוצת הגיל והג'נדר שלי בזעזוע, אם וכאשר ארצח. אז בואו נאמר מהיום שלא משחררים רוצחים של בלונדיניות רוסיות בנות 17 שוות, ילדים מגניבים ולא החוצפניים המעצבנים שיורקים במעליות על המראה, וגברים בני 32 עם נסיגת חניכיים.

אבל שחרור רוצחים הוא לא הבעיה היחידה. גם מרגלים אמורים לזכות ליחס נבזי מצד המדינות הלוכדות אותם, ולכן הגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד את האמת: אסור היה למצרים לשחרר את עזאם עזאם. מאז ימי תות ענך אמון לא היה מישהו שניצל לרעה את הפתיחות המצרית, את הכנסת האורחים ואת הגראס החופשי בחופי סיני, יותר מעזאם עזאם. הוא, עם שמו הכפול והמטופש, בסך הכל בוגד מצרי. ואל תגידו שהוא הופלל. אל תספרו לי שבלילה אחד השתילו לו מצלמות, מיקרופון ודיו סתרים של המוסד הישראלי בתיק התרופות שלו מתחת למשחת שיניים במלון לאקסור. קשה לי להאמין ששרון היה עושה טלפון למובארק או אפילו לקו חינם של פיצה דומינוס בשביל דרוזי שלא עבד בשירות המדינה. בטח שדני נווה לא היה מגיע איתו לכפר, עולה לו על הכתפיים ושר יחד עם כל אנשי מע'ר: "בדם ואש נפדה אותך עזאם".

בסופו של דבר, אם היינו מצליחים להיות כנים, הגיע לעזאם עזאם מה שקיבל וענונו. ואת ה-18 שנה שלו וענונו ריצה עד השנייה האחרונה. וענונו גם לא קיבל 60 אלף דולר להתראיין אצל עמנואל רוזן, וענונו איבד בישראל את הזכות המטופשת הזאת, שאני כל כך אוהב לנצל, של חופש הדיבור תמורת כסף. ואני יודע מה אפשר לטעון. וענונו בגד בבני עמו שלו ועזאם עזאם הדרוזי, אופס.. עזאם עזאם ערבי, שבגד בערבים!!

המצרים היו צריכים ללמוד מהאמריקאים. הם כבר שנים לא מסכימים לשחרר את המרגל פולארד, והם החברים הכי טובים שלנו. בטח חברים יותר טובים ממובארק. וכששרון פרץ בבכי בלשכה של בוש, ירד על ברכיו ואמר: "תשחרר את פולארד, אני מתחנן, עוזי כהן יקבל התקף לב של אושר. צא איתי גבר, בוש", כל מה שבוש הסכים לו כמחווה של רצון טוב זה לתת הוראה לרשויות הכליאה האמריקאיות לחפש כושי עם צול יותר קטן שיישן במיטת קומותיים מעל פולארד.

ואם ממשיכים את קו המחשבה הזה, אסור ללבנונים לשחרר את רון ארד. רון ארד בעיניים לבנוניות הוא סוג של רוצח. אני יודע מה אתם חושבים, הוא טייס ישראלי, נווט וגיבור ואני מסכים לחלוטין עם הקביעות האלה כי אני ישראלי. גם אני מעריץ את רון ארד וטייסים בכלל. גם אני חושב שזה צודק שהם מקבלים את פקידות הלשכה הכי יפות. מגיע להם. הם הצליחו בבקו"ם להזיז את היד על הראש וללטף עם היד השנייה את הבטן. אבל אם אתה לבנוני, אז רון ארד הוא ציוני, קולוניאליסט שזרק פצצות על כפרים תמימים בדרום לבנון. מבחינת הלבנונים רון ארד הוא סוג של ברגותי. כזה שאם עושים לו משפט נותנים לו חמישה שישה מאסרי עולם ועוד עשר שנים על עבירה של נסיעה במהירות מופזרת בלי אישור של מגדל פיקוח בין שתיים לארבע מעל נבטיה.

אני לא אומר שאני לא רוצה שרון ארד יחזור. ברור שהייתי שמח להתעורר לגל פתוח ולפרשנויות מופרכות של רוני דניאל כמו: "חזרתו של רון ארד פותחת פתח להמון שאלות. ואולי זה מוקדם מדי, אבל בחיל האוויר ירצו לדעת איך נווט של חיל האוויר הטוב בעולם לא יודע איפה הוא במשך 22 שנה". אבל אם הייתי לבנוני הייתי מתנגד לכל עסקה שכוללת את רון.

אז מתי בעצם משחררים שבויים? בסוף המלחמה. כשנגמרים הקרבות, כשחותמים הסכם שלום. לא הודנה. לא הפסקת אש. הסכם שלום. אז משחררים את כל הרוצחים והבוגדים והמרגלים. זאת הסיבה שאחרי הסכמי אוסלו אין שום בעיה מוסרית לשחרר את סמיר קונטאר. הוא פעל לפני שחתמנו על הסכמים. וזאת הסיבה שאת ברגותי ואת פולארד לא אמורים לשחרר לעולם, וזה לא משנה איזה חמאסניק ירקוד עם איזה מתנחל ב"פטמה השמאלית" ברמאללה.