רק לעיתים רחוקות מוצרים דיאטתיים משתווים לטעמם המקורי של המוצרים האמיתיים אותם הם מחקים. השבוע עלו לאוויר שתי תוכניות חדשות שהן בבחינת מערכונים דיאט. הראשונה "קוויקי" עלתה בהוט3 ביום ראשון וכל פרק בה אורך שתי דקות ומתאר סיטואציות מחיי שותפים צעירים בדירה תל-אביבית, והשנייה היא "קצרים" שעלתה אמש ב"טלעד" והיא עיבוד לתוכנית מערכונים קצרצרים בריטית ("The Sketch Show). הראשונה, כמנהג מאכלי הדיאט, לא משתווה למקור והיא בעלת טעם לוואי מובחן והשנייה מוצר דיאט מוצלח ומענג, כזה שבכלל לא מרגישים שהוא דיאטטי.
ההשוואה בין התוכניות אינה הוגנת. "קוויקי" היא מיזם אינטרנטי חביב שעשה את הסיפתח שלו אי שם בנבכי הרשת, וככזה הוא זול, חובבני ומיועד לצפייה מהירה ואגבית. בעוד הקצרים של טלעד הם פורמט קנוי, מושקע ועתיר כוכבים בערוץ שכמעט כל המדינה מתיישבת מול מידי ערב. מצפייה בשתי התוכניות עולה כי כנראה את כל הפאנצ'ים הטובים גנבו דניאל לפין ורן דברת שכתבו ועיבדו את המערכונים של "קצרים". התוכנית היא מעין תגובת נגד מבורכת לכל היצפאנים-אסף הראלים-ארץ נהדרת-משחק מכור המציפים את מסכינו וממחזרים לעייפה את מהדורות החדשות.
התוכנית כמעט ולא מתעסקת בפוליטיקה. בפרק ששודר אמש נספרו שלושה מערכונים שיכולים להיחשב פוליטיים, אך בה בעת לא מכילים עיסוק משמים באקטואליה וחיקויים של שרים. בימים בהם מהדורות החדשות נראות כסרטים מסובכים וקשים להבנה - כמו במערכון הראשון בתוכנית - כל שנותר לעשות הוא לחזור ולצחוק על האנשים שצופים בריאליטי המשעמם הזה. וליוצרים- אנחנו יודעים מתי לצחוק, ותרו על הצחוקים המזויפים ברקע.
פרט לכל אלה הרי שבמהלך הצפייה ב"קצרים" עלו בי פלאשבקים משמחים של "החמישייה הקאמרית" זצ"ל והסדרות הבריטיות מהן הושפעה. התוכנית מבוססת על הפורמט והמערכונים של התוכנית הבריטית ") "the sketch show שהושפעה בעצמה מהתוכניות "the fast show", "not the nine o'clock news" וכמובן "מונטי פייטון והקרקס המעופף" המעולות) שגרסה אמריקאית שלה עלתה בארה"ב בהפקתו של קלסי גרמר. אף על פי שהחמישייה ויתרה על הפאנצ'לייניים (פואנטה תמיד היתה שם), העיסוק בנושאים יומיומיים וריבוי הרבדים והמשמעויות של חלק מהמערכונים מזכיר במעט את התוכנית המופתית. כך גם הדיוק, האינטליגנציה, המקוריות, אלמנט ההפתעה, ההזרה של סיטואציות מוכרות, התפניות הלא צפויות והמשחק המשובח של חמשת המשתתפים- מוני מושונוב (המלך), ריקי בליך, יובל סגל, שמוליק לוי וקרן מור. ליהוקה של מור המצויינת, בעלת הניואנסים הקומיים הקטנים והמדויקים, מהווה חלק ניכר מההתכתבות עם החמישייה. משמח לראות אותה יוצאת סוף סוף מהדיכאון העוטף את דמותה ב"הבורגנים". הופעתה מעניקה לתוכנית תו תקן איכותי והיא מצליחה לענג מחדש בכל סצינה. המערכון המוצלח בו היא מגלמת רווקה אבודה המתחילה עם עצמה היה יכול להשתלב בטבעיות בסדרת האם שלה.
פרומו לתוכנית שלא תראו
אל מול הפקה שכזאת, מערכונים בסגנון "קוויקי" צריכים להישלח ישירות אל פח המחזור הוירטואלי. מדובר בשעשוע אינטרנטי בלתי מזיק להעביר עמו את הזמן בין ג'אנק מייל אחד למשנהו. אם ברשת זה עובד בסבבה, הרי שכעת, משנקנתה על ידי הערוץ השומם והגוסס בכבלים, מאבדת הסדרה מערכה והופכת לאוויר חלול ומיותר במדבר התוכניות שסביבה. מה שמתקבל כהלצה נחמדה וקלילה באינטרנט הופך בטלוויזיה לפרומו משעמם לתוכנית שלא קיימת, וגם אם היתה קיימת, סביר שהיתה מיושנת למדי ולא ממש שווה צפייה.
כאילו לא די בכך שהם ממחזרים את בדיחות הדייטים של סיינפלד ופוסלים מועמדים פוטנציאלים לשותפות על עניינים של מה בכך (ש' דגושה, אשך אחד, נוחרת בלילה, רווקה בת 30 עם חרדת נטישה וכו') הרי שבמהלך הצפייה אף עלו בי פלאשבקים, אך הפעם לא נעימים בכלל, מתוכנית הקאלט "סטרייט ולעניין". הפעם השותף הוא אכן סטרייט, עם כוונה גדולה להפוך יום אחד למטרוסקסואל, ויחסיהם של השותפים הם כרגע אפלטוניים. המתח המיני הלא קיים ביניהם מתבטא כרגע רק בנושא השיחה האהוב עליהם- סקס, וחרף חוסר הצנזורה ברשת, השיחות מזכירות בעיקר שיחות סוטול לא מזיקות וסרטי דור האיקס של שנות התשעים. השחקנים והכותבים נועה פניני ואמיר דוליצקי מוצלחים וטבעיים למדי, אך בסופו של דבר הם אינם מצליחים לרומם את התוכנית ולהעפיל מעבר לפאנצ'ליינים הלא ממש מוצלחים של הדקתיים האלה.